לשמור על חוזק הגוף ואיכות החיים
האם את חווה לאחרונה כאבי מפרקים לא מוסברים? מרגישה ירידה בכוח השרירים או אולי חוששת משינויים בצפיפות העצם? את לא לבד. גיל המעבר מביא איתו שינויים פיזיולוגיים משמעותיים, אך לפיזיותרפיה יש כלים יעילים שיעזרו לך לעבור את התקופה הזו בביטחון ובחיוניות.
גיל המעבר (מנופאוזה) הוא שלב טבעי בחיי האישה, המסמן את סיום המחזור החודשי ואת סוף שנות הפוריות. האבחנה נעשית לרוב לאחר 12 חודשים רצופים ללא וסת, והשינוי מתרחש בדרך כלל בין הגילאים 45-55. המקור לשינויים הוא ירידה ברמות ההורמונים, בעיקר אסטרוגן, לה השפעה רחבה על מערכות הגוף השונות ובפרט על מערכת השלד-שריר.
הירידה בהורמון האסטרוגן משפיעה על הרקמות בכמה מישורים מרכזיים:
לאסטרוגן תפקיד קריטי בשמירה על "משק העצם" – האיזון בין פירוק עצם לבנייתה. עם הירידה ברמתו, קצב פירוק העצם מאיץ משמעותית. מצב זה עלול להוביל לאוסטאופניה (ירידה קלה בצפיפות) ואף לאוסטאופורוזיס – מחלה שקטה הגורמת לעצמות להפוך לנקבוביות ושבירות יותר. אזורים המועדים לפורענות הם עמוד השדרה, צוואר הירך ושורש כף היד.
השינויים ההורמונליים, בשילוב עם ירידה טבעית בפעילות, עלולים להאיץ תהליך של איבוד מסת שריר. נשים רבות מדווחות על ירידה ניכרת בכוח הפיזי ("קשה לי לסחוב סלים"), עייפות מוגברת בביצוע פעולות פשוטות ושינוי בהרכב הגוף – ירידה באחוז השריר הפעיל אל מול עלייה ברקמת השומן.
האסטרוגן פועל כ"מגן" טבעי על המפרקים בזכות השפעתו האנטי-דלקתית ויכולתו לשמור על נוזל הסיכוך המפרקי. חסר בו עלול להוביל לתחושת נוקשות ("קישיון בוקר"), כאבים בברכיים, בכתפיים ובכפות הידיים, ועלייה בשכיחות של דלקות פרקים ניווניות (OA).
רקמות החיבור בגופנו מורכבות מקולגן, שייצורו פוחת משמעותית עם הירידה באסטרוגן. התוצאה היא גידים ורצועות שהופכים לפחות אלסטיים ויותר פגיעים לעומסים. לכן, בתקופה זו עולה הסיכון לדלקות גידים (Tendinopathy) ופציעות "משימוש יתר", וזמן ההחלמה של הרקמות הופך ארוך יותר.
הפיזיותרפיה מציעה מעטפת טיפולית המותאמת אישית לשינויים הפיזיולוגיים של גיל המעבר:
חשוב לדעת: מחקרים מראים כי פעילות גופנית ממוקדת היא הכלי היעיל ביותר למזעור השפעות גיל המעבר על השלד. התמדה בתרגול היא המפתח לשמירה על עצמאות וחיוניות.