נחשב לטיפול היעיל ביותר למרבית התסמינים. נשים רבות נרתעות מטיפול זה מחשש לתופעות לוואי, אך כדאי לדעת שהטיפול בטוח, וישנם רק מספר מצבים ספציפיים בהם לא מומלץ להשתמש בטיפול זה.
את מוזמנת להתייעץ עם רופא/ת הנשים שלך בנוגע לטיפול המתאים לך ביותר.
גיל המעבר אצל נשים: תסמינים, גורמים וטיפול
תקופת המנופאוזה, הנגרמת בעקבות ירידה בייצור ההורמונים בגוף האישה, היא תקופה של שינויים גופניים – בין היתר גלי החום המוכרים. אז אמנם זוהי לא מחלה אלא תהליך טבעי, אך כדאי לדעת כי במידה והתסמינים מפריעים לאיכות החיים, ניתן לטפל בכך
מהם תסמיני גיל המעבר?
כאשר השחלות מפסיקות לעבוד ורמות האסטרוגן יורדות ניתן לראות תסמינים אופייניים. חשוב לציין כי התסמינים משתנים בין אישה לאישה – נשים מסוימות יחוו תסמינים קלים (או כלל לא), ונשים אחרות עשויות לחוש פגיעה ממשית באיכות חייהן בעקבות התסמינים.
הספרות המקצועית מדווחה על 70 תסמינים שונים. להלן חלק מהתסמינים הנפוצים ביותר:
גלי חום:
התסמין המדווח ביותר. לרוב גלי החום מתחילים כתחושת חום פתאומית בחזה ובפנים, המתפשטת לשאר הגוף. גל החום נמשך מספר דקות, ובמהלכו חלק מהנשים עשויות להזיע, ולחוש דפיקות לב ואף חרדה.
לעיתים גלי החום מתחילים עוד לפני הווסת האחרונה, ועשויים להופיע מספר פעמים ביום. תקופת גלי החום נמשכת, בממוצע, כארבע שנים.
הזעות לילה:
כאשר גלי החום מופיעים בלילה הם מכונים הזעות לילה. לא פעם התופעה מפריעה לשינה.
יש לציין כי מצבים שונים עשויים להוביל להזעות לילה, כך שבמידה ואת סובלת מכך, מומלץ להתייעץ עם רופא/ת המשפחה ו/או רופא/ת הנשים ולוודא שאכן הגורם להזעות הלילה הוא גיל המעבר.
קשיי שינה:
לעיתים נשים עשויות לחוות קשיי שינה במהלך המנופאוזה, גם ללא קשר להזעות לילה. ההפרעות עשויות להתבטא בקושי להירדם, התעוררויות מרובות, ועוד. כדאי לדעת שישנם טיפולים שונים לקשיי שינה, ולכן מומלץ להתייעץ עם הרופא/ה המטפל/ת על הנושא
יובש בנרתיק:
ירידת רמות האסטרוגן משפיעות גם על רקמת הנרתיק, מה שעשוי להוביל ליובש, גירוד, וכאב בזמן יחסי מין. ניתן להשתמש בחומר סיכוך המיועד לשימוש באזור, וניתן גם לטפל באמצעות אסטרוגן וגינלי, כטיפול מקומי באזור הנרתיק
שינויים בחשק המיני:
נשים רבות עשויות לחוש ירידה בחשק המיני, אשר יכולה לנבוע מסיבות שונות – השינויים ההורמונליים, מצבים רפואיים ותרופות, ואף מצבי דיכאון וחרדה. ירידה בחשק המיני עשויה להוביל לתחושת תסכול ולפגוע באיכות החיים.
אם את מזדהה עם התחושות הללו, כדאי ומומלץ לשתף את הרופא/ה המטפל/ת שלך בנושא, ולהתייעץ בנוגע לאפשרויות הטיפוליות המתאימות לך. יחסי מין הם חלק טבעי בחיינו, ויש מקום להתייחס גם לקשיים הללו
דיכאון:
נשים רבות סובלות משינויים במצב הרוח בתקופת גיל המעבר, מה שעשוי להתבטא בעצבות ו/או עצבנות, קשיי ריכוז וזיכרון, חוסר עניין בפעילויות שונות, קשיי שינה (שינה מרובה ו/או קשיי הרדמות), שינויים בחשק המיני, ועוד.
אם את חשה בתסמינים דומים, חשוב לפנות לקבלת טיפול – אצל רופא/ת המשפחה, ו/או אצל גורם מתחום בריאות הנפש – פסיכולוג/ית ו/או פסיכיאטר/ית
בנוסף, השינויים ההורמונליים עשויים להשפיע גם על מערכות אחרות של הגוף. מנופאוזה עשויה להוביל לאוסטאופורוזיס (דלדול עצם), מצב שכיח יחסית המגדיל סיכון לשברים בעצמות. כמו כן, בתקופה זו עשוי לעלות הסיכון למחלות לב וכלי דם, מצבים שאינם שכיחים בקרב נשים בגילאי הפוריות.
בשל כך חשוב להגיע למעקבים סדירים אצל רופא/ת המשפחה, אשר ימליצו לך על הבדיקות המתאימות במטרה לאתר מחלות שונות שנפוצות יותר לאחר גיל הפוריות.
טיפול והקלה על תסמיני גיל המעבר
מתאים במיוחד לנשים אשר סובלות בעיקר מתסמינים של יובש בנרתיק, אך ללא גלי חום. זהו טיפול הניתן באופן מקומי בנרתיק ומשחרר כמות קטנה של אסטרוגן.
מלבד טיפול הורמונלי (מקומי או כלל-גופי), שימוש בחומרי סיכה ייעודיים יכול להקל על תסמיני היובש בנרתיק. חומרי סיכה ניתן לקנות בכל בית מרקחת, ללא צרוך במרשם.
תרופות נוגדי דיכאון מסוימות יכולות להפחית את גלי החום, ומתאימות לנשים אשר אינן מעוניינות בטיפול הורמונלי. כמובן, במידה ויש גם הפרעה במצב הרוח, נוגדי הדיכאון עשויים לסייע גם בנושא זה
ישנן נשים אשר חשות כי תרגול נשימות, יוגה, מדיטציה, עיסויים, ועוד טיפולים להפחתת הסטרס (לחץ), מסייעים להן בהתמודדות עם תסמיני גיל המעבר.
תקופת המנופאוזה מגבירה את הסיכון לאוסטאופורוזיס (דילול עצם). טיפולים מומלצים כוללים נטילת ויטמין D ו/או סידן.
הקפידי על פעילות גופנית באופן קבוע – ככלי להפחתת סטרס, חיזוק השרירים (מסת השריר נוטה להצטמצם עם הגיל), שמירה על בריאות הלב וכלי הדם, ואף לבריאות העצמות – פעילות גופנית קבועה משפיעה לטובה על העצמות, נושא חשוב אצל נשים בגיל המעבר ולאחר מכן.
לאומית מציעה סדנת פעילות גופנית לנשים בכיל המעבר, המיועדת לנשים בגילי 45 עד 65, מתוך אמונה כי פעילות גופנית סדירה מסייעת ומקלה על תסמיני גיל המעבר.
בצעי תרגילים להמיועדים לחיזוק שרירי רצפת האגן, כמו תרגילי קיגל ואימוני פילאטיס. תרגילים אלו חשובים לצורך הפחתת הסיכון לצניחת איברי האגן.
תזונה בריאה ועשירה בקטניות, דגנים מלאים, ירקות, ופירות, חשובה לשמירה על בריאות הלב וכלי הדם, צמצום הסיכון לסוכרת, שמירה על פעילות מעיים תקינה, וכן לצורך תחושת החיוניות של הגוף.
אם יש לך שאלות בנושא תזונה או צריכה עזרה, את מוזמנת לפנות לדיאטנים/יות של לאומית.
עישון מהווה גורם סיכון למחלות לב, שבץ, סרטן, ועוד. כיום ישנם טיפולים שונים אשר מסייעים בגמילה מעישון.
לאומית מציעה סנדאות גמילה מעישון אישיות וקבוצתיות, לבחירתך.
חשוב להקפיד על ביצוע בדיקות שגרתיות בהתאם להמלצות הרפואיות. הבדיקות כוללות, בין היתר, בדיקות שד וממוגרפיה, ביקורת אצל רופא/ת נשים כולל משטחי פאפ לפי הצורך, בדיקת צפיפות עצם, בדיקה של רמות הסוכרים בדם, כולוסטרול, ועוד, במטרה לאפשר גילוי, זיהוי וטיפול מוקדם ככל האפשר במחלות.
לאומית מציעה ללקוחותיה יום מרוכז של בדיקות סקר תקופתיות לנשים - הכל במקום אחד וביום אחד, לנוחותך.
לאומית מציעה מגוון רחב של סדנאות בנושאי אורח חיים בריא, פעילות גופנית, ירידה במשקל, יוגה ועוד. בין הסדנאות גם סדנאות ייעודיות לנשים בגיל המעבר, סדנאות לאנשים עם סוכרת, לאנשים לאחר ניתוח לב/שבץ, ועוד.
שלבי גיל המעבר: פרימנופאוזה, מנופאוזה ופוסט־מנופאוזה
אחרי שדיברנו קצת על תסמינים, אפשר לעצור שניה ולחזור ל"בייסיקס" - מה זה בכלל גיל המעבר? מתי זה קורה ולמה?
גיל המעבר הוא תהליך טבעי והדרגתי בחייה של כל אישה, הנובע מירידה בפעילות השחלות ובייצור ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון. נשים נולדות עם מאגר מוגבל של ביציות, שהולך ופוחת לאורך השנים. ככל שפעילות השחלות יורדת, הביוץ והווסת נעשים פחות סדירים, עד להפסקתם. התהליך אינו מתרחש בבת אחת, אלא עשוי להימשך מספר שנים, והוא נחלק לשלושה שלבים עיקריים:
פרימנופאוזה – תקופת המעבר לקראת המנופאוזה
תסמיני גיל המעבר מתחילים לעיתים כמה שנים לפני הפסקת הווסת, בתקופה המכונה פרימנופאוזה (Perimenopause). זהו המונח המדויק לתקופת המעבר, ולא פרה־מנופאוזה, המתייחס לתקופה שלפניה. במהלך הפרימנופאוזה רמות האסטרוגן והפרוגסטרון משתנות, הביוץ נעשה פחות צפוי ומחזורי הווסת עשויים להשתנות.
השינויים עשויים להתבטא בווסת שמופיעה בתדירות גבוהה או נמוכה מהרגיל, במחזורים קצרים או ארוכים יותר, בדימום קל או כבד יותר ובדילוג על וסתות. לצד השינויים במחזור, עשויים להתחיל להופיע גם תסמינים נוספים המזוהים עם גיל המעבר, כגון גלי חום, הזעות לילה, הפרעות שינה, שינויים במצב הרוח, קשיי ריכוז או יובש בנרתיק. עוצמת התסמינים, תדירותם ומשך התקופה משתנים מאישה לאישה.
חשוב לזכור כי בתקופת הפרימנופאוזה עדיין עשויים להתרחש ביוץ והיריון. לכן, אם אינך מעוניינת להיכנס להיריון, מומלץ להמשיך להשתמש באמצעי מניעה ולהתייעץ עם רופא או רופאת הנשים לגבי האמצעי המתאים לך.
שינויים בווסת נפוצים בתקופה זו, אך הם אינם נובעים בהכרח רק מגיל המעבר. מומלץ לפנות לבדיקה רפואית בכל שינוי משמעותי בדפוס הדימום, ובפרט במקרה של דימום כבד או ממושך, דימום בתדירות גבוהה מהרגיל או דימום שמופיע לאחר 12 חודשים ללא וסת. הבירור יסייע לשלול סיבות אחרות ולקבל אבחנה וטיפול מתאימים.
מנופאוזה – הפסקת הווסת
מנופאוזה היא נקודת הזמן שבה חלפו 12 חודשים רצופים ללא וסת, שלא מסיבה רפואית אחרת. בשלב זה פעילות השחלות והביוץ פסקו, והפוריות הטבעית מסתיימת. המנופאוזה מתרחשת בדרך כלל בין הגילים 45 ל־55, והגיל הממוצע הוא כ־51.
פוסט־מנופאוזה – התקופה שלאחר המנופאוזה
פוסט־מנופאוזה מתחילה לאחר שחלפה שנה מהווסת האחרונה ונמשכת לאורך שאר החיים. חלק מהתסמינים עשויים להיחלש בהדרגה, אך אצל נשים מסוימות הם נמשכים גם בתקופה זו. הירידה המתמשכת ברמות האסטרוגן עשויה להשפיע גם על בריאות העצם, הלב וכלי הדם ומערכת השתן והמין, ולכן חשוב להמשיך במעקב רפואי ובשמירה על אורח חיים בריא.
מהם הגורמים למנופאוזה?
- תהליך טבעי: זהו המצב אצל מרבית הנשים – גיל המעבר הוא שלב טבעי (במידה ומתרחש בגיל המתאים), הנובע מירידה בכמות ההורמונים האחראים על המחזור החודשי, ובכך מוביל לסיום תקופת הפוריות.
- כריתת שחלות: נשים אשר עוברות כריתה של השחלות, מסיבות שונות, חוות הפסקה של הווסתות ותסמיני מנופאוזה, לדוגמה גלי חום.
- טיפול לסרטן: נשים שעברו טיפולים למחלת הסרטן, כגון כימותרפיה והקרנות, עשויות לחוות פגיעה בפוריות ואף מנופאוזה. לכן, נשים שאובחנו עם מחלת הסרטן במהלך גילי הפוריות יקבלו לרוב המלצה לעבור טיפולים לשימור הפוריות.
- מנופאוזה מוקדמת: ישנן נשים אשר נכנסות למנופאוזה בגיל צעיר יחסית, וזאת בשל הפרעה בתהליכים ההורמונליים, מה שמכונה אי-ספיקה שחלתית מוקדמת ואי-ספיקה שחלתית ראשונית.
ישנם גורמים שונים לכך, בין היתר נטייה גנטית. במידה והמצב מאותר בשלב מוקדם, כאשר האישה עדיין פורייה, לרוב ההמלצה תהיה לעבור תהליך של שימור פוריות
כיצד מאבחנים את גיל המעבר?
האבחון של גיל המעבר מתבסס בדרך כלל על גיל האישה, התסמינים שהיא חווה והשינויים בדפוס הווסת. תחילת הפרימנופאוזה עשויה להתבטא במחזורים שאינם סדירים, בווסתות שמופיעות בתדירות גבוהה או נמוכה מהרגיל, בדילוג על מחזורים ובשינוי במשך הדימום או בעוצמתו. מנופאוזה נקבעת לאחר שחלפו 12 חודשים רצופים ללא וסת, כאשר אין סיבה אחרת להפסקתה.
אצל נשים מעל גיל 45, המופיעים אצלן שינויים אופייניים במחזור ותסמינים של גיל המעבר, לרוב אין צורך בבדיקות דם לצורך האבחון. הסיבה לכך היא שרמות ההורמונים משתנות במידה ניכרת במהלך הפרימנופאוזה, ולכן בדיקה בודדת של הורמון FSH אינה משקפת תמיד באופן מהימן את שלב המעבר.
ניתן להיעזר בבדיקות דם ובהערכת רמות FSH כאשר התסמינים מופיעים לפני גיל 45, ובמיוחד כאשר קיים חשד לאי־ספיקה שחלתית מוקדמת לפני גיל 40, או כאשר התמונה הרפואית אינה ברורה. בהתאם למקרה, הרופא או הרופאה עשויים להמליץ גם על בדיקות נוספות כדי לשלול גורמים אחרים לשינויים במחזור.
חשוב לזכור שלא כל שינוי בווסת מעיד בהכרח על גיל המעבר. שינויים במחזור עלולים לנבוע גם מהיריון, משימוש באמצעי מניעה או בתרופות, ממצבים הורמונליים ומסיבות גינקולוגיות אחרות. מומלץ לפנות לרופא או לרופאת נשים כאשר השינויים מופיעים לפני גיל 45, כאשר הדימום כבד, ממושך או חריג, או אם מופיע דימום לאחר 12 חודשים ללא וסת.
מהו גיל מעבר מוקדם ומתי כדאי לפנות לרופא/ה?
גיל מעבר נחשב מוקדם כאשר הווסת נפסקת לפני גיל 45. כאשר הירידה בתפקוד השחלות מתרחשת לפני גיל 40, נהוג לכנות את המצב **אי־ספיקה שחלתית מוקדמת**. גיל מעבר מוקדם עשוי להתרחש באופן טבעי, לעיתים על רקע משפחתי או גנטי, או בעקבות מחלה אוטואימונית, ניתוח להסרת השחלות, טיפולי כימותרפיה או הקרנות. במקרים רבים לא ניתן לזהות גורם ברור.
מומלץ לפנות לרופא או לרופאת נשים אם לפני גיל 45 הווסת נעשית בלתי סדירה או נפסקת, או אם מופיעים תסמינים כגון גלי חום, הזעות לילה, יובש בנרתיק או הפרעות שינה. הבירור חשוב במיוחד לפני גיל 40, וכן כאשר קיים רצון להרות, היסטוריה משפחתית של גיל מעבר מוקדם או רקע של טיפולים העלולים לפגוע בתפקוד השחלות.
גיל מעבר מוקדם עלול להפחית את הסיכוי להיריון טבעי ולהשפיע על האפשרויות לתכנון המשפחה. הירידה המוקדמת ברמות האסטרוגן עשויה גם להגביר לאורך זמן את הסיכון לירידה בצפיפות העצם, לאוסטאופורוזיס ולמחלות לב וכלי דם. אבחון מוקדם מאפשר לקבל ייעוץ בנוגע לפוריות, לטיפול בתסמינים ולשמירה על בריאות העצם והבריאות הכללית.
שאלות נפוצות בנושא גיל המעבר
תקופת המעבר מתחילה לרוב במהלך שנות ה־40, כאשר מופיעים שינויים במחזור החודשי ולעיתים גם תסמינים נוספים. המנופאוזה עצמה, הנקבעת לאחר 12 חודשים רצופים ללא וסת, מתרחשת בדרך כלל בין הגילים 45 ל־55, והגיל הממוצע הוא כ־51.
משך התסמינים משתנה מאישה לאישה. הם עשויים להתחיל כמה שנים לפני הפסקת הווסת ולהימשך גם לאחריה. לרוב הם נמשכים כ־7–9 שנים, ולעיתים אף יותר, אך לא כל התסמינים מופיעים או נמשכים לאורך כל התקופה ועוצמתם עשויה להשתנות עם הזמן.
כן. בתקופת הפרי־מנופאוזה הביוץ נעשה פחות סדיר, אך הוא עדיין עשוי להתרחש, ולכן גם היריון עדיין אפשרי. אם אינך מעוניינת להיכנס להיריון, חשוב להמשיך להשתמש באמצעי מניעה ולהתייעץ עם רופא או רופאת הנשים לגבי המועד שבו ניתן להפסיקם. חשוב לדעת כי טיפול הורמונלי לגיל המעבר אינו משמש אמצעי מניעה.
לא. גיל המעבר הוא תהליך טבעי, ולא כל אישה חווה תסמינים המחייבים טיפול. הצורך בטיפול נקבע בהתאם לסוג התסמינים, לעוצמתם ולהשפעתם על איכות החיים. אפשרויות הטיפול כוללות התאמות באורח החיים, טיפול הורמונלי וטיפולים שאינם הורמונליים, בהתאמה למצבה הרפואי ולהעדפותיה של כל אישה.
מומלץ לפנות לרופא או לרופאת נשים כאשר התסמינים מפריעים לתפקוד היומיומי או לאיכות החיים, כאשר השינויים במחזור מתחילים לפני גיל 45, או כשקיים ספק אם הם קשורים לגיל המעבר. יש לפנות לבדיקה גם במקרה של דימום כבד, ממושך או חריג, ובכל מקרה של דימום שמופיע לאחר 12 חודשים רצופים ללא וסת. הייעוץ הרפואי יכול לסייע באבחון, בשלילת גורמים אחרים ובהתאמת הטיפול המתאים.
