כשחיים תחת איום מתמשך: מה קורה לבריאות הנפש והגוף?

חשיפה מתמשכת לאיום ביטחוני אינה מסתכמת רק ברגעי אזעקה או אירועי חירום נקודתיים. כאשר שגרת החיים מתנהלת לאורך שנים תחת מתח טראומטי מתמשך, הגוף והנפש עשויים להגיב בדרכים שונות: דרך בריאות הנפש, שימוש בתרופות, תפקוד מערכת החיסון, מדדי דם ואף תמותה.

מחקר חדש, שבו נעשה שימוש בנתונים רפואיים אנונימיים של לקוחות לאומית, בחן את ההשפעות הבריאותיות של חשיפה מתמשכת למתח טראומטי, לצד ההשפעה של אירוע טראומטי חריף: מתקפת 7 באוקטובר 2023. המחקר כלל 208,625 לקוחות בוגרים מדרום ומרכז הארץ, והתבסס על רשומות רפואיות משנת 2005 ועד אוגוסט 2024.

איך מודדים חשיפה למתח מתמשך?

החוקרים חילקו את האוכלוסייה לפי רמת החשיפה, שנקבעה על פי הקרבה לגבול רצועת עזה וזמן ההגעה למרחב מוגן. תושבים ותושבות באזור שבו זמן ההגעה למרחב מוגן הוא 15 שניות הוגדרו כבעלי חשיפה גבוהה. אזורים שבהם זמן ההגעה למרחב מוגן הוא 30–60 שניות הוגדרו כבעלי חשיפה בינונית, ואזורים שבהם זמן ההגעה הוא 90 שניות הוגדרו כבעלי חשיפה נמוכה.

המחקר בחן גם את השנים שלפני 7 באוקטובר וגם את עשרת החודשים שלאחריו, כדי לבדוק כיצד מתח מתמשך לאורך שנים, ולאחריו טראומה חריפה, באים לידי ביטוי במדדים רפואיים שונים. הניתוחים נעשו לפי רמת חשיפה, מין וגיל, בשל ההבדלים שנצפו בין קבוצות האוכלוסייה.

עומס נפשי שהלך והצטבר לאורך שנים

אחד הממצאים המרכזיים במחקר הוא שהתחלואה הפסיכיאטרית עלתה לאורך השנים בכל קבוצות החשיפה. עוד לפני 7 באוקטובר, נשים באזורי חשיפה בינונית, במיוחד בגילי 46–64, הציגו את שיעורי התחלואה הפסיכיאטרית הגבוהים ביותר. המדד כלל אבחנות הקשורות להשפעת לחץ, בהן הפרעת הסתגלות, PTSD, חרדה, דיכאון ותלות בחומרים.

לאחר 7 באוקטובר נצפתה עלייה נוספת, שהייתה תלויה בעוצמת החשיפה. העלייה הייתה בולטת במיוחד בקרב נשים שנמצאו באזור החשיפה הגבוהה. בקבוצה זו, בגילי 46–64, שיעור העומס הפסיכיאטרי הגיע ל-66%, לעומת 42% בקרב נשים באזורי חשיפה בינונית.

החוקרים בחנו גם שימוש בתרופות כמדד משלים. נמצא כי תרופות נוגדות דיכאון היו קבוצת התרופות השכיחה ביותר, ולאחר 7 באוקטובר חלה עלייה מובהקת בשימוש בהן בקרב נשים באזור החשיפה הגבוהה, בעיקר בגילי 19–45 ו-46–64. גם בקרב גברים בגילי 46–64 באזור החשיפה הגבוהה נצפתה עלייה בשימוש בנוגדי דיכאון. במקביל, נצפתה עלייה בשימוש בתרופות נוגדות חרדה בקרב נשים וגברים בגילי 46–64 באזור החשיפה הגבוהה.

לא רק נפש: גם מערכת החיסון והגוף

המחקר לא הסתפק באבחנות פסיכיאטריות. החוקרים בדקו גם מחלות זיהומיות, מחלות אוטואימוניות, בדיקות דם ותמותה. המטרה הייתה לבחון האם חשיפה מתמשכת ללחץ טראומטי קשורה גם לדפוסים גופניים ארוכי טווח.

בקרב גברים ונשים בגילי 46–64 באזור החשיפה הגבוהה נמצאה שכיחות גבוהה יותר של דלקת ריאות חיידקית, בעיקר בשנים של הסלמה ביטחונית. בקרב גברים בגילי 46–64 באזור זה נרשם שיא של 16% בשכיחות דלקת ריאות חיידקית בשנת 2019.

במקביל, בקרב נשים באזורי חשיפה בינונית נמצאה שכיחות גבוהה יותר של מחלות אוטואימוניות ספציפיות לאיברים, בעיקר בגילי 19–45 ו-46–64. לפי החוקרים, לא נצפתה השפעה חדה של 7 באוקטובר על מחלות אקוטיות או כרוניות אלה, אך הם מציינים כי עלייה בשכיחות מחלות מסוג זה עשויה להופיע לאורך שנים ולא בתוך חודשים.

בדיקות דם כחלון להשפעות של לחץ

חלק נוסף במחקר התמקד בבדיקות דם שגרתיות. החוקרים מציינים כי רוב הערכים נשארו בטווחים הנחשבים תקינים מבחינה קלינית, אך נצפו הבדלים מובהקים בין קבוצות החשיפה.

כך למשל, רמות תאי דם לבנים היו גבוהות יותר בקרב גברים באזור החשיפה הגבוהה בשנים של הסלמה. לעומת זאת, מדד MCV, המשקף את נפח כדוריות הדם האדומות, היה גבוה יותר לאורך השנים בקרב נשים וגברים באזורי חשיפה בינונית בהשוואה לאזורי חשיפה נמוכה.

גם אנזימי כבד נמצאו רגישים לחשיפה. רמות GGT היו גבוהות באופן מתמשך באזורי החשיפה הגבוהה, בעיקר בקרב גברים, ובמיוחד בשנים של הסלמה. לאחר 7 באוקטובר נצפו שינויים גם במדדים נוספים, בהם ALT, ALP ו-AST, בחלקם בכל קבוצות החשיפה, גם באזורים שהוגדרו כבעלי חשיפה נמוכה.

קבוצת הגיל הפגיעה ביותר: 46–64

לאורך המחקר בלטה קבוצת הגיל 46–64 כקבוצה שבה נראו דפוסים משמעותיים במיוחד. בקרב נשים בגילים אלה נמצאה פגיעות גבוהה יותר לתחלואה פסיכיאטרית ולמחלות אוטואימוניות, בעיקר בחשיפה בינונית. בקרב גברים באותה קבוצת גיל בלטו יותר מדדים של תחלואה גופנית ותמותה, בעיקר באזורי החשיפה הגבוהה.

בניתוחי התמותה נמצא כי בקרב גברים בגילי 46–64 המתגוררים באזורי החשיפה הגבוהה נצפתה עלייה של 88% בסיכון לתמותה בהשוואה לגברים באזורי חשיפה נמוכה. בקרב גברים באזורי חשיפה בינונית נצפתה עלייה מתונה יותר. בהשוואה בין גברים לנשים, גברים באזור החשיפה הגבוהה הציגו סיכון תמותה גבוה משמעותית.

תמונה מורכבת של השפעת לחץ מתמשך

המחקר מציג תמונה רחבה של האופן שבו חיים תחת מתח טראומטי מתמשך, ולאחר מכן חשיפה לאירוע טראומטי חריף, עשויים להיות קשורים לדפוסים שונים של תחלואה. הממצאים מצביעים על כך שההשפעה אינה אחידה: היא משתנה לפי עוצמת החשיפה, לפי גיל, לפי מין, ולפי סוג המדד שנבדק.

בעוד שהעומס הנפשי עלה בכל קבוצות החשיפה לאחר 7 באוקטובר, ההשפעות הבולטות ביותר הופיעו בקבוצות שונות: נשים באזורי חשיפה בינונית הראו עומס פסיכיאטרי גבוה עוד לפני האירוע, נשים באזורי חשיפה גבוהה הראו עלייה משמעותית לאחריו, וגברים באזורי חשיפה גבוהה הראו דפוסים בולטים יותר במדדי דלקת, דלקת ריאות ותמותה.

מגבלות המחקר

החוקרים מציינים כמה מגבלות. גודל הקבוצה באזור החשיפה הגבוהה היה קטן יחסית, מה שהגביל חלק מהניתוחים. בנוסף, אף שנמצאו הבדלים מובהקים בבדיקות דם בין קבוצות החשיפה, רוב הערכים נותרו בטווחים קליניים תקינים, ולכן מדובר בשינויים עדינים ברמת האוכלוסייה. עוד מציינים החוקרים כי לא ניתן להפריד לחלוטין בין חשיפה כרונית לבין חשיפה אקוטית, משום שכל האזורים חוו מתח מתמשך, אך בעוצמות שונות.

השורה התחתונה

מחקר זה, שהתבסס על נתונים רפואיים של יותר מ-200 אלף לקוחות לאומית לאורך כמעט שני עשורים, מצביע על קשר בין חשיפה מתמשכת למתח טראומטי לבין דפוסים שונים של תחלואה נפשית וגופנית. הממצאים מדגישים כי ההשפעות של לחץ מתמשך ושל טראומה חריפה אינן מתבטאות רק בבריאות הנפש, אלא גם במדדים חיסוניים, בדיקות דם, מחלות גופניות ותמותה, וכי הן משתנות לפי עוצמת החשיפה, גיל ומין.