פיברומיאלגיה והפרעות אישיות

פיברומיאלגיה היא תסמונת כאב כרונית, המתאפיינת בכאב שרירי־שלדי מפושט, עייפות, הפרעות שינה, קשיים קוגניטיביים ורגישות גופנית מוגברת.

עם השנים ההבנה הרפואית של פיברומיאלגיה השתנתה מתפיסה שהתמקדה בעיקר בכאב גופני, לתפיסה רחבה יותר של מצב מורכב ורב־מערכתי, שבו מעורבים גם מנגנוני עיבוד כאב במערכת העצבים המרכזית ומערכות הקשורות לתגובת הגוף לסטרס.

על רקע זה, מחקר חדש של מכון המחקר של לאומית בחן את הקשר בין פיברומיאלגיה לבין אבחנות של הפרעות אישיות. החוקרים מציינים כי פיברומיאלגיה מופיעה לעיתים קרובות לצד מצבים נפשיים שונים, אך המידע הקיים על הקשר בינה לבין הפרעות אישיות, במיוחד ברמת אוכלוסייה רחבה ולאורך זמן, עדיין מוגבל.

מה ביקש המחקר לבדוק?

המחקר נועד להעריך עד כמה אבחנות של הפרעות אישיות שכיחות בקרב מטופלים עם פיברומיאלגיה, בהשוואה לאנשים ללא פיברומיאלגיה. בנוסף, החוקרים ביקשו לבדוק האם יש דפוסים שונים לפי קבוצות של הפרעות אישיות, האם הקשר נשמר לאורך זמן, והאם הוא עשוי להיות מוסבר בחלקו בכך שמטופלים עם פיברומיאלגיה פוגשים יותר אנשי מקצוע ולכן יש להם יותר הזדמנויות לקבל אבחנות נוספות.

כדי לענות על השאלות האלה, החוקרים ערכו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי במאגרי המידע של לאומית שירותי בריאות. המחקר כלל מטופלים מבוגרים עם פיברומיאלגיה, שהושוו לקבוצת ביקורת מותאמת של נבדקים ללא פיברומיאלגיה. קבוצות המחקר הותאמו לפי מין, גיל ושנת הצטרפות.

איך נבדק הקשר?

החוקרים בחנו אבחנות מתועדות של הפרעות אישיות לפי קודי אבחנה רפואיים. הם הסתכלו על הקשר בין פיברומיאלגיה לבין הפרעות אישיות בשלוש דרכים:

ראשית, הם בדקו את שכיחות האבחנות בתחילת תקופת המעקב. שנית, הם בדקו את שכיחות האבחנות בסוף תקופת המעקב. שלישית, הם בחנו הופעה של אבחנות חדשות של הפרעות אישיות לאורך תקופת מעקב ממושכת, בקרב מי שלא הייתה להם אבחנה כזו בתחילת המחקר.

בנוסף, החוקרים ביצעו ניתוח שנועד להתחשב בהבדלים בהזדמנות האבחונית, כלומר באפשרות שמטופלים עם פיברומיאלגיה מקבלים יותר אבחנות משום שהם משתמשים יותר בשירותים רפואיים ופסיכיאטריים.

מה נמצא במחקר?

כבר בתחילת תקופת המעקב, אבחנה כלשהי של הפרעת אישיות הייתה שכיחה יותר בקרב מטופלים עם פיברומיאלגיה לעומת קבוצת הביקורת. בסוף תקופת המעקב, הפער בין הקבוצות נשמר ואף התחזק.

כאשר החוקרים בחנו את סוגי ההפרעות, נמצא כי הפער הבולט ביותר היה בהפרעות אישיות מקבוצה B, ובמיוחד בהפרעת אישיות גבולית. נמצאו גם סימנים מתונים יותר לקשר עם הפרעות מקבוצה C, בעיקר הפרעת אישיות נמנעת.

גם כאשר החוקרים התמקדו רק באנשים שלא הייתה להם אבחנה של הפרעת אישיות בתחילת המחקר, נמצא כי לאורך תקופת מעקב ממושכת אבחנות חדשות של הפרעות אישיות היו שכיחות יותר בקרב מטופלים עם פיברומיאלגיה. גם בניתוח הזה, הממצא המרכזי היה קשור להפרעות אישיות מקבוצה B, ובעיקר להפרעת אישיות גבולית.

האם מדובר רק ביותר הזדמנויות לאבחון?

החוקרים התייחסו לאפשרות שמטופלים עם פיברומיאלגיה מאובחנים יותר עם הפרעות אישיות מפני שהם נמצאים במעקב רפואי או פסיכיאטרי תכוף יותר. לאחר ניתוח שנועד להתחשב בהבדלים האלה, הקשר נחלש אך לא נעלם.

לפי מסקנות המחקר, המשמעות היא שהפער בין הקבוצות מוסבר רק בחלקו על ידי “הזדמנות אבחונית” מוגברת. כלומר, עצם העובדה שמטופלים עם פיברומיאלגיה פוגשים יותר אנשי מקצוע אינה מסבירה לבדה את כל ההבדל שנמצא.

מה מסקנות המחקר?

מסקנת החוקרים היא שפיברומיאלגיה קשורה לשכיחות גבוהה ומתמשכת יותר של אבחנות הפרעות אישיות, ובעיקר של הפרעות אישיות מקבוצה B, עם דגש על הפרעת אישיות גבולית ומצבים המאופיינים בחוסר יציבות רגשית. הקשר נראה הן בתחילת המעקב, הן בסופו, והן לאורך תקופת המעקב בקרב מי שלא אובחנו בתחילת הדרך.

החוקרים מציינים כי הממצאים תומכים בשילוב הערכה של הפרעות אישיות במסגרת הטיפול בפיברומיאלגיה, וכן בצורך במחקר נוסף שיבחן מנגנונים אפשריים הקשורים למערכות אימוניות, נוירו־אנדוקריניות ומוחיות.

מה חשוב להבין?

המחקר מצביע על קשר בין פיברומיאלגיה לבין אבחנות מתועדות של הפרעות אישיות, אך הוא אינו מוכיח סיבה ותוצאה. כלומר, הוא אינו קובע שפיברומיאלגיה גורמת להפרעת אישיות, או שהפרעת אישיות גורמת לפיברומיאלגיה.

בנוסף, המחקר מתבסס על אבחנות שתועדו בפועל במערכת הרפואית. לכן הוא עוסק באבחנות רשומות, ולא בהכרח בכל המקרים הקיימים באוכלוסייה. כמו כן, גם לאחר ההתייחסות להבדלים בשימוש בשירותים פסיכיאטריים, החוקרים מציינים כי ההבדלים בהזדמנות האבחונית הם גורם חשוב שיש להביא בחשבון.

בשורה התחתונה

במחקר רחב היקף שהתבסס על נתוני לאומית, נמצא כי מטופלים עם פיברומיאלגיה היו בעלי שכיחות גבוהה יותר של אבחנות הפרעות אישיות בהשוואה לקבוצת ביקורת מותאמת. הקשר היה בולט במיוחד עבור הפרעות אישיות מקבוצה B, ובעיקר הפרעת אישיות גבולית, ונשמר גם לאורך תקופת מעקב ממושכת.

המחקר אינו מסביר את פיברומיאלגיה באמצעות הפרעות אישיות ואינו קובע קשר סיבתי ביניהן. הוא כן מצביע על קשר עקבי ומתמשך, שלדברי החוקרים מצדיק התייחסות מחקרית וקלינית נוספת במסגרת ההבנה הרחבה של פיברומיאלגיה.