מרפאות לטיפול בהתמכרויות של לאומית - להסיר את מחסום הבושה

כשאנחנו שומעים את המילה "התמכרות", הדימוי הראשון שעולה בראש הוא של אדם זרוק בתחנה המרכזית, מזרק בידו, מבט כבוי בעיניו. אלא שהמציאות מציגה תמונה שונה, של תופעה הרבה יותר חמקמקה, רווחת ולעיתים קרובה אלינו יותר ממה שנדמה. היא יכולה להסתתר מאחורי דלתו של העובד המבריק במשרד, אצל השכנה מהקומה למעלה, או אצל אחד ההורים בגן של הילד.

כ-14% מהמבוגרים בישראל מתמודדים עם סוג מסוים של התמכרות - הן לחומרים (כדורים, אלכוהול, סמים) והן לדפוסים התנהגותיים והרגלים (מסכים, הימורים, פורנוגרפיה). במילים אחרות: כ‑1 מתוך 7 ישראלים, כלומר מעל חצי מיליון בני אדם, חווים התמכרות ברמה זו או אחרת.

 "אחד הדברים הראשונים שצריכים לעשות זה להסיר את חומות הבושה וההסתרה", אומרת עירית עילם, המלווה מכורים כבר למעלה מ-26 שנה, וכיום עובדת סוציאלית במרפאה לטיפול בהתמכרויות של לאומית בתל אביב. הנקודה הזו חוזרת בשיחותינו עם המומחים של לאומית, ולא במקרה. החדשות הטובות הן – שטיפול יעיל יכול לשפר את איכות החיים של המכור ושל בני משפחתו ולסייע לאדם לחזור לחיים בריאים ומשמעותיים.

קרן גולדמן, מנהלת המחלקה לטיפול בהתמכרויות בלאומית, ד"ר עדי מסלטי רוזנהק, רופא משפחה ונרקולוג (המתמחה בטיפול בהתמכרויות) במרפאה לטיפול בהתמכרויות בירושלים, ועירית עילם, העובדת הסוציאלית במרפאה בתל אביב, מספקים לנו הצצה נדירה לסיפורים של האנשים מאחורי הדימויים, וגם לגישה הטיפולית הרווחת כיום במרפאות לטיפול בהתמכרויות של לאומית, שכבר הצליחה לשנות חיים.

"אף אחד לא היה מנחש שזו היא"

שרון (שם בדוי), היא אם חד הורית, בשנות ה-40 לחייה, עם קריירה מבטיחה ומשרה ניהולית בכירה. "אף אחד בסביבתה לא היה מנחש, אבל היא החלה לסבול מבעיית שתיה שהלכה והחריפה", מספרת עילם, שליוותה אותה מקרוב בתהליך. "לעיתים היא שתתה עד אובדן הכרה, מספר פעמים בשבוע. ובצד זאת נכחו תחושות כבדות של אשמה, בושה, ערך עצמי נמוך, רחמים עצמיים. מדובר במישהי שמאוד חשוב לה התפקוד, הנראות, הילדים. היא לא הצליחה להבין איך בתור אישה עם ילדים וקריירה מצליחה, דבר זה קורה לה". 

איך בכלל ניגשים למקרה כזה?

"כשהיא הגיעה אלינו למרפאה לטיפול בהתמכרויות בתל אביב, התחלנו לבנות באופן הדרגתי את הדרך חזרה. היא נפגשה גם איתי וגם עם הרופא הנרקולוג, כחלק ממעטפת רחבה בתהליך הטיפול במרפאות לאומית. אנו מספקים הדרכה וכלים איך לזהות ואיך להתמודד עם מצבי סיכון. הרופא במרפאה התאים עבורה גם טיפול תרופתי ייעודי שעוזר להתמודד עם הדחף המיידי לשתות, בצד ליווי והכוונה ברמה אישית. בתום התהליך, היא הצליחה לראשונה להפסיק לשתות. היום היא כבר למעלה מחודש ללא אלכוהול, לפתע היא נראית ונשמעת אחרת לגמרי. שנים שהיא ניסתה טיפולים מאוד יקרים שלא צלחו. היום חזר לה הצבע הלחיים. זו מבחינתי תחושת ניצחון."

אז מה בעצם היה בטיפול הזה שאפשר לה לצלוח אותו בשונה מבעבר?

"היא למשל מספרת שהעובדה שזה בתוך קופת חולים, מאוד עוזרת להתגבר על הסטיגמה והחששות. לפני כן לא הייתה מוכנה ללכת למקומות שמזוהים עם התמכרות. האפשרות לפגוש את כל מערך הטיפול- גם רופא, גם מטפל מתחום בריאות הנפש, השילוב הזה יחד הוא מנצח. כמובן גם העובדה שזה בחינם (כחלק מביטוח הבריאות) משחקת תפקיד משמעותי", מסבירה עילם.

"כמו אדם שקם לתחייה"

שמואל (שם בדוי) בן 81 מגבעתיים, פגש בהתמכרות בפעם השנייה בחייו. בשנים האחרונות הוא התמכר לכדורי שינה, והיה מוצא את עצמו לוקח את הכדורים גם באמצע היום. התפקוד שלו דעך בהדרגה, עד שיום אחד הוא מעד ושבר את עצם הירך. "אלינו הוא הגיע כשהוא על כיסא גלגלים ומתקשה לתקשר בצורה קוהרנטית", משחזרת עילם את ראשית התהליך. "בגלל שבעבר לפני עשרות שנים, כבר עבר תהליך גמילה מאלכוהול, הוא ידע להבין ולזהות את הבעיה, ומכאן -  רופא המשפחה הפנה אותו למרפאה לטיפול בהתמכרויות". 

איך ניגשתם לטיפול מכאן?

"תחילה ניסינו הפחתת מינון, ובמקרה הזה זה לא עבד מיד. הוא המשיך אצל פסיכיאטר במרפאה, שהציע לשלב בתהליך טיפול גם במוסד גמילה גריאטרי. שם שינו לו את סוג הטיפול התרופתי, לכזה שהוא לא ממכר, ומכאן התחלנו לראות שינוי משמעותי ומהיר".

מה לדעתך איפשר את זה?

"אני חושבת שהיכולת לשלב מענים עד להצלחה זה כוח אדיר שיש בטיפול:  מהקשר הראשוני האישי שקיים עם רופא המשפחה, דרך הטיפול האישי במרפאה להתמכרויות, ועד שילוב גורמים מקצועיים לפי הצורך כמו פסיכו-גריאטר והכניסה לאישפוזית לגמילה. תבין, זה מישהו שהיה מכור לכדורים יותר משלושים שנה. קשה לי מאוד להאמין ששינוי כזה היה מתאפשר אלמלא ההפניה לטיפול בהתמכרות"/ 

אז מה איתו היום באמת?

"היום הוא כבר גמול, מסוגל לקום מכיסא הגלגלים, ללכת כמה צעדים, לתקשר בצורה רהוטה. הוא אמר לי ממש לאחרונה בימי המלחמה –'עכשיו אני יורד למקלט ועולה חזרה בכוחות עצמי'. בעיני זה נס. הוא עושה פיזיותרפיה, מטפל בעצמו. אני לא מכירה עוד מקרים שאדם בגיל כזה נגמל כך. אשתו מתארת את התהליך כמו "אדם שקם לתחיה". 

"איש לא יגיד לאדם חולה סוכרת- תפסיק להיות חולה"

נקודת מפתח שחזרה לאורך השיחות עם  המומחים מלאומית היא הסטיגמות והמיתוסים האופפים את התחום. "הרבה פעמים התפיסות הללו מונעות מאנשים לקבל טיפול מתאים, ומסביבתם הקרובה לזהות שמדובר בהתמכרות", מסבירה עילם. 

באיזה מיתוסים את נתקלת?  

"אחד המיתוסים הנפוצים ביותר, היא המחשבה שאדם עושה את זה לעצמו. זו תפיסה שמובילה לשיפוטיות, בושה ואשמה, ומונעת ממכורים רבים לפנות עזרה. היום ההבנה המדעית היא שזו מחלה לכל דבר. אף אחד לא יעלה על דעתו לומר לאדם חולה סוכרת, 'תפסיק להיות חולה'; נאמר לו ללכת לרופא ולקבל טיפול. כך צריך להתייחס גם להתמכרות".

"עוד מיתוס מדבר על 'סמים  קלים' והתמכרויות קלות, לעומת 'סמים קשים'", מוסיפה עילם. "האמת היא שגם סם שנתפס כקל כמו קנביס עלול להיות מסוכן מאד לאנשים עם רגישות והם עלולים להתמכר ואף להגיע לאשפוזים פסיכיאטריים. לבסוף, חשוב להבין שלא תמיד ניתן לזהות את ההתמכרות מעל פני השטח, והיא לא בהכרח קשורה רק לסמים, אלכוהול או דימויים שאנו פוגשים בסרטים. זה יכול לעתים להופיע גם אצלנו במשפחה, גם בגילים מבוגרים". 

ד"ר עדי מסלטי רוזנהק, רופא משפחה ונרקולוג במרפאה לטיפול בהתמכרויות בירושלים, משתף במרכיב קריטי נוסף: "הטיפול בהתמכרות הוא לא רק להפסיק שימוש בחומר זה או אחר. זה להבין את האדם, את הסיפור שלו, את הכאב שמאחורי ההתנהגות. הרבה מהמכורים מגיעים בגלל בעיות בריאותיות אחרות – פיברומיאלגיה, כאבים כרוניים, חרדה. ההתמכרות היא לפעמים רק הסימפטום, ואנחנו צריכים להבין מה עומד מאחוריה".

"יותר ממכר מהרואין"

סיפורה של אילנה (שם בדוי), מטופלת בת 70 ממרכז הארץ, מתחבר בדיוק לתובנה האחרונה של ד"ר מסלטי. אילנה סבלה במשך שנים מכאבים שהפריעו לה לתפקד בעבודה, מה שלימים התברר כפיברומיאלגיה, כאב כרוני הפוגע קשות בתפקוד ולעתים לוקח זמן רב לאבחן. 

"בהתחלה - חברה נתנה לה אופיאטים (משככי כאבים חזקים וממכרים), ואמרה לה – תנסי, זה ייתן לך כוח יותר לעבוד", משחזרת עירית עילם את המפגש הראשוני של אילנה עם הכדורים, שהפכו להיות חלק בלתי נפרד מחייה במשך שני עשורים. "מדובר במשככי כאבים שאולי נשמעים תמימים, אך הם חזקים עשרות מונים מהרואין". הטיפול באופיאטים נמשך, עד שהגיעו למבוי סתום.

אצל אילנה, בשלב מסוים הכדורים כבר לא מאוד עזרו לכאב, אלא שכאן פוגש המטופל באתגר נוסף: ברגע שניסתה פשוט להפסיק החלה לסבול מתסמיני גמילה קשים. "בלי הכדור אני בכאב בלתי נסבל, עם הכדור לפחות אני מסוגלת לתפקד", כך היא הסבירה לצוות המטפל.

קרן גולדמן, מסייעת לנו להבין את הנקודה: "בפן הרפואי, ישנן תרופות שמסייעות בתהליך הגמילה עצמו, ויש כאלה שהמטופל לוקח כדי לנהל את התלות ולמזער את הדחף לחומר הממכר. זה נכון גם במקרים של התמכרות לתרופות מרשם. הן לעיתים קרובות מקלות על כאב פיזי, שכן מטופלים רבים, במיוחד אלו שהתמכרו למשככי כאבים, סובלים ממנו באופן ממשי. לכן, הטיפול שלנו הוא מקיף – אנחנו מטפלים גם בהתמכרות וגם בגורמים הנלווים אליה, כמו כאב כרוני".

"לפעמים המודעות עושה את ההבדל"

בחזרה לאילנה, שבשונה ממקרים אחרים שהצגנו, המילה 'התמכרות' בכלל לא חלפה בראשה. "היא כלל לא ידעה שיש לה בעיה של התמכרות", מספרת עו"ס עירית עילם, וחושפת טפח נוסף, קריטי בתהליך הטיפול: מטופל לא תמיד יודע לקרוא לילד בשמו ולזהות שהוא הגיע למצב של תלות מסוכנת. "כשהיא הגיעה אלינו למרפאה, הסברנו לה אני והרופא המטפל את המשמעות של נטילת כדורים כאלה באופן קבוע", מספרת עילם. במקרה הזה, כך הסתבר, זה היה מספיק כדי להתחיל להתניע שינוי. "ברגע שהיא הבינה לעומק את ההשלכות והסכנה של הכדורים האלה על חייה. ניכר היה שנפל איזה אסימון, והיא הסכימה מיד לעבור תהליך גמילה. היא מאוד הודתה ואמרה לנו – 'בחיי שלא ידעתי'. התחלנו בתהליך הדרגתי של הפחתה, עד שלבסוף היא נגמלה לחלוטין".

אחרי שנים של כאב וחוסר תפקוד, אילנה חזרה לשלוט בחייה. "לפתע היא נרשמת לקורסים, מתחילה לדאוג לעצמה, החלה להשתתף בסדנה לשינוי תזונתי. ממצב של חוסר תפקוד בו כמעט לא יצאה מהבית – למצב של תפקוד כמעט מלא. ממש נולדה מחדש", מספרת עילם בהתרגשות.

במקרים מהסוג הזה, ליווי התהליך בקצב של המטופל משחק תפקיד מרכזי. ד"ר מסלטי-רוזנהק מסביר כיצד נראה תהליך כזה: "זה טיפול שכולל הפחתה מדורגת של הכדורים, ולאחריה גם טיפולים לתסמיני הגמילה, או מתן תחליף נרקוטי אְחר שהוא יותר בטוח. יש מקרים בהם אחליט להפחית או להוסיף מינון, הכל בהתאם למצב ולקצב ההתקדמות של המטופל".

לא מוותרים על אף מטופל

כוחו של התהליך ניכר דווקא ברגעים מאתגרים, בהם הנראה שהמטופל מוותר. "מכור לפעמים רוצה מאוד לטפל, ולפתע ביום למחרת כבר לא. זה כמובן טבעי ויכול לקרות", אומרת גולדמן. "לפעמים צריכים "לרדוף" על מנת לשמר אותם בתהליך, במובן החיובי של המילה. חלק מהעבודה היא גם על הגברת מוטיבציה. כדי שיהיה להם הכי קל לחזור. להשאיר את הדלת פתוחה, להבין ולהכיר בכך שזה תהליך עם עליות וירידות."

"העובדה שזה בתוך הקופה – היא משמעותית", מוסיפה עילם. "זה מפחית מאותה הסטיגמה. זה מרגיש נגיש, טריוויאלי ופשוט יותר. וזה  גם הכוח בעבודה עם רופא משפחה. זו דמות שפוגשת את המטופל לאורך חייו במגוון צמתים ומכירה אותו מקרוב. זה יכול לסייע גם באיתור וזיהוי המטופלים בראשית הדרך, אך גם בהמשכיות והחזרה לטיפול".
ד"ר מסלטי רוזנהק מוסיף: "אנחנו לא כופים שום דבר ולא באים לשפוט אף אחד. הכל נעשה בשיתוף, בהסכמה. המטרה היא שלמטופל תהיה תחושת שליטה, שלא יפחד מהתהליך".