דמנציה היא מונח-גג לקבוצת תסמינים של ירידה קוגניטיבית, ואילו אלצהיימר הוא הגורם השכיח ביותר לדמנציה ואחד מתוך מספר סוגים. במילים אחרות, כל אלצהיימר הוא דמנציה, אך לא כל דמנציה היא אלצהיימר.
דמנציה: תסמינים, אבחון וטיפול
דמנציה היא שם כולל למצבים הגורמים לירידה בזיכרון ובחשיבה. מידע על סימנים מוקדמים, סוגי דמנציה, אבחון, טיפול והתמודדות יומיומית.
דמנציה היא שם כולל למצבים המתבטאים בירידה בזיכרון, בחשיבה וביכולות קוגניטיביות נוספות. ירידה זו עשויה להשפיע על ההתנהגות, על התפקוד היומיומי ועל היכולת לחיות באופן עצמאי. בעמוד זה ריכזנו מידע על הסימנים המוקדמים, סוגי הדמנציה, תהליך האבחון, שלבי המחלה, הטיפול וההתמודדות היומיומית.
מהם הסימנים המוקדמים של דמנציה?
רוב האנשים שוכחים או מתבלבלים מדי פעם. כאשר מדובר בדמנציה, השינויים מופיעים בתדירות גבוהה יותר, עשויים להחמיר עם הזמן ולהשפיע על התפקוד היומיומי. סימנים שעשויים להצריך בירור רפואי כוללים:
- אובדן זיכרון המשפיע על העבודה או על התפקוד היומיומי.
- קושי בביצוע מטלות מוכרות.
- בעיות שפה, כגון שכחת מילים או שימוש במילים שאינן מתאימות.
- חוסר התמצאות בזמן או במקום, גם בסביבה מוכרת.
- ירידה בשיקול הדעת.
- קושי בחשיבה מופשטת.
- הנחת חפצים במקומות שאינם מתאימים וקושי לאתר אותם.
- שינויים במצב הרוח, בהתנהגות או באישיות.
- אובדן יוזמה, ירידה בפעילות או הסתגרות.
- קושי גובר ברחצה, בהלבשה ובטיפול העצמי.
אם מופיעים שינויים מתמשכים בזיכרון, בהתנהגות או בתפקוד היומיומי, מומלץ לפנות לרופא או לרופאת המשפחה לצורך הערכה ראשונית והפניה להמשך בירור במידת הצורך.
מה ההבדל בין דמנציה לאלצהיימר?
אלצהיימר היא מחלה הגורמת לדמנציה, והיא השכיחה מבין המחלות הגורמות לה. דמנציה יכולה להיגרם גם ממחלות נוספות, ובהן דמנציה וסקולרית, דמנציה עם גופיפי לואי ודמנציה פרונטו־טמפורלית.
הגורמים לדמנציה
ישנן מחלות שונות הגורמות לדמנציה. הגורמים למחלה עלולים להשפיע על התקדמות המחלה ועל דרכי הטיפול האפשריים.
מחלת אלצהיימר (Alzheimer’s disease)
הגורם הנפוץ ביותר לדמנציה. מחלה ניוונית של המוח, הגורמת לניוון תאים ברקמת מוח ויצירת משקעים של החומר עמילואיד ביתא וחלבון טאו כשהוא מזורחן, שכנראה משבשים את תפקודם של התאים.
דמנציה וסקולרית (Vascular dementia)
כתוצאה מפגיעה בכלי הדם המוחיים, וקטיעה של אספקת החמצן למוח נקטעת. עלולה להופיע לאחר אירוע מוחי בשל חסימת כלי דם גדולים, כתוצאה מפגיעה בכלי דם מוחיים קטנים (Lacunar infarctions) גם כתוצאה ממחלות דם ודימומים. סוכרת, יתר לחץ דם, רמת שומנים גבוהה בדם, קרישיות יתר ואי סדירות בקצב הלב מהווים גורמי סיכון לדמנציה וסקולארית.
דמנציה עם גופיפי לוי (Lewy body dementia)
מופע של מבנים כדוריים חלבוניים זעירים המתפתחים בתוך תאי עצב. התסמינים הראשונים יהיו ליקויים בתפקודים הקוגניטיביים ובהתנהגות, ובהמשך - בסימנים של מחלת פרקינסון. החולים עלולים לסבול מהזיות.
דמנציה אונות המצח והרקה (Fronto-tempral dementia)
דלדול מוח באיזורי המוח הקדמיים, באונות המצח ובאונות הרקה. התסמינים הראשונים יהיו בעיקר בשינויים בהתנהגות, ולעתים ליקויים בתפקודי השפה. בהמשך המחלה דומה לאלצהיימר.
פגיעה קוגניטיבית קלה (MCI – Mild Cognitive Impairment)
ליקויים בזיכרון או בתפקודים קוגניטיביים נוספים אצל אנשים הנחשבים לצעירים יחסית (סביב גיל 50). דרגת חומרה קלה, אך אינה תואמת גיל, כושר התפקוד לא נפגע ולא מדובר בדמנציה. MCI זהו גורם סיכון לדמנציה ולאלצהיימר בעתיד.
מחלת קרויצפלד-יעקב (Jakob-Creutzfeldt Disease – CID)
מחלה נדירה הנגרמת על ידי חלבון מיוחד הקרוי פריון המתקיף את רקמות המוח וגורם לקריסתן. מחלה זו נקשרה למחלת הפרה המשוגעת, שהיא מחלה דומה התוקפת בקר.
דמנציה הקשורה לאיידס (AIDS dementia)
אנשים החולים באיידס עלולים ללקות בדמנציה בשלבים מתקדמים של המחלה.
תסמונת ורניקה-קורסקוף (Korsakoff-Wernicke syndrome)
נצפית באלכוהוליסטים, כתוצאה מהפרעה באספקת חמצן למוח במהלך ניתוח, בנשים בהריון הסובלות מהקאות חוזרות או לאחר ניתוחים לקיצור קיבה. החולה יסבלו מליקויי זיכרון, בדרך כלל ללא ליקויים בהתמצאות או בתפקודי שפה.
הדמנציה של דיכאון
מתוארת בעיקר בחולים הסובלים מדיכאון. חולים יסבלו מתסמינים קליניים של דמנציה, החולפים עם טיפול מתאים בדיכאון.
דמנציה הפיכה
מצב בו למחסור בוויטמינים, דלקת בדרכי השתן, חום גבוה, גידול במוח, או ירידה בתפקוד בלוטת התריס גורמים לתסמיני דמנציה, החולפים עם הטיפול במצב הרפואי הגורם.
כיצד מאבחנים דמנציה?
כאשר עולה חשש לירידה בזיכרון או ביכולות החשיבה, מומלץ לפנות תחילה לרופא או לרופאת המשפחה. הבירור כולל בדרך כלל שיחה עם המטופל ועם אדם קרוב המכיר היטב את תפקודו, סקירה של ההיסטוריה הרפואית והתרופות הקבועות והערכה של השינויים בזיכרון, בהתנהגות ובתפקוד היומיומי.
בהתאם לצורך, הבירור עשוי לכלול מבחנים קוגניטיביים, בדיקות דם, בדיקות הדמיה והפניה לרופא או לרופאה מומחים בגריאטריה, בנוירולוגיה או בפסיכיאטריה. מטרת האבחון היא להעריך את מצבו של האדם ולשלול מצבים רפואיים אחרים שעשויים לגרום לתסמינים דומים.
שלבי המחלה
| יכולת | שלבים מוקדמים | שלבי ביניים | שלבים סופיים |
|---|---|---|---|
| זיכרון | אובדן זיכרון לטווח הקצר, קושי בזכירת שמות או מילים, הנחת חפצים שלא במקומם, קשיי התמצאות במקום. | החמרה באובדן הזיכרון לטווח קצר, נשמרת יכולת לזכור אירועים מהעבר הרחוק יותר, אובדן כושר לימוד, חוסר יכולת לעבד זיכרונות חדשים. | אובדן מוחלט |
| יכולת קוגניטיבית | קושי בביצוע מטלות מורכבות, כגון: ניהול כספים ועבודה, קושי בהתמצאות בזמן. | קושי בבחירה ובקבלת החלטות, קשיי ריכוז, שיפוט לקוי, אובדן חוש הזמן, חוסר התמצאות במקום, כשל בביצוע חישובים פשוטים. | אובדן מוחלט |
| מצב רוח והתנהגות | שינויים במצב הרוח, אובדן עניין בפעילות פנאי וחברה, ירידה בספונטניות, בלבול, נטייה לדיכאון ולתוקפנות. | שינויים קיצוניים במצב הרוח, הפרעות שינה, אפתיה, חוסר עניין באנשים קרובים, חשדנות, מחשבות שווא ולעתים הזיות ראייה ושמיעה. גם שוטטות מאפיינת שלב זה. | פאסיביות, אדישות למתרחש, אובדן מוחלט של יכולת לזהות אנשים קרובים וחפצים. |
טיפול בדמנציה
- נכון להיום אין טיפול המרפא דמנציה, אך קיימים טיפולים תרופתיים ולא־תרופתיים שעשויים לסייע בהקלה על חלק מהתסמינים, בשימור התפקוד ובשיפור איכות החיים. הטיפול מותאם לסוג הדמנציה, לשלב המחלה, למצבו הרפואי של האדם ולתסמינים הנלווים.
- מומלץ להיוועץ עם דיאטנ/ית מומחה, ובאופן כללי להקפיד על תזונה בריאה ומאוזנת הכוללת מזון המכיל אומגה 3 ויטמין E וירקות, להמעיט בשומן מן החי, ושתיה של מים.
- פעילות גופנית, לפחות כ-150 דקות בשבוע, נמצאה מועילה בהאטת ההידרדרות בתפקודים הקוגניטיביים.
- שמירה על מדדים פיזיולוגים מאוזנים ככל האפשר: ערכי לחץ הדם, רמת הסוכר והשומנים בדם משקל הגוף.
- הקפדה על פעילויות חברתיות ואינטלקטואליות.
טיפול באדם עם דמנציה
אנשים יכולים לחיות עם מחלת האלצהיימר שנים ארוכות. לאורך השנים מידת העצמאות תפחת, כאשר בסופו של דבר יזדקקו לתמיכה בהתנהלות ובתפקוד היומיומיים. חשוב לעזור לאדם להיות פעיל ברמה הגבוהה ביותר המתאפשרת, לאורך כמה שיותר זמן. ניתן לסייע, לעזור ולתמוך בביצוע משימה יומיומית, אך כל עוד מתאפשר – לעודד את הסובל/ת מדמנציה לבצע את המשימה בעצמם, תוך הבטחת בטיחות על ידי מיגון הבית עם גלאים, אזעקות ועוד.
התנהגויות מורכבות או בעיות המחלה כגון דיכאון, אי שקט פסיכו-מוטורי, חזרתיות, התנהגויות הכוללות חוסר עכבות (כגון מיניות מוגברת), הפרעות שינה, הפרעות אכילה וגם תוקפנות פיזית ומילולית עלולות להופיע בשלבים שונים של פעמים רבות הן מושפעות ממצבו הפיזי של האדם (כגון רעב, צמא, עצירות שעלולים לגרום ללחץ או אי שקט, למשל), או מתנאים סביבתיים כגון אור, חום, רעש וכו'. במצבים אלו ניתן לטפל בגורם להתנהגות, ולהימנע מהישנותה בעתיד. במצבים כאלו מומלץ לוודא כי האדם בטוח ומוגן. ניתן לנסות להסיח את דעתם, להמתין איתם עד שירגעו או לנסות להרגיעם על ידי אמצעים שונים. מומלץ לתעד סיטואציות חריגות, במטרה לחפש טריגרים אפשריים ולהימנע מהם בעתיד.
אכילה בשלבים המתקדמים של דמנציה
עם הזמן והתקדמות המחלה המצב מחמיר עד שהאדם אינו זוכר מהם שלבי האכילה ואף אינו מבין את ההוראה “תאכל בבקשה”. שינויים אלה יצריכו שינויים במזונות עצמם, בהרכבם ובדרכי ההאכלה.
חשוב להיות עירניים בזמן האוכל לבעיות בליעה אפשריות או לכאבים, עצירות או בעיות בפה שלולים להקשות על האכילה. במקרים אלו חשוב לפנות לרופא/ת המשפחה ולהציע התייעצות עם רופא אף אוזן גרון, קלינאית תקשורת או רופא/ת שיניים.
טיפול בזיהומים במצבי דמנציה מתקדמים
במצבי דמנציה מתקדמת נחלשים בגוף מנגנוני ההגנה שנלחמים בחיידקים. לאנשים רבים עם דמנציה מתקדמת יש גם בעיות בבליעה ובניקוי הפרשות מהגרון. הדבר יכול לגרום למזון או לרוק "לרדת בצינור הלא נכון" ולהגיע לריאות ולגרום לדלקת ריאות.כן, רוב האנשים עם דמנציה מתקדמת מפתחים זיהומים. זיהום נפוץ נוסף הוא דלקת בדרכי השתן.
אופציות הטיפול העיקריות כוללות טיפול בתסמינים עם או בלי שילוב של אנטיביוטיקה.
את קבלת ההחלטה לגבי טיפול בזיהומים צריכים לחלוק המטפלים העיקריים והצוות הרפואי של המטופל. מאחר שהופעת זיהומים היא עובדה שניתנת לצפייה מראש במצבי דמנציה מתקדמת, מומלץ לדון בגישה המועדפת לטיפול בהם עוד לפני הופעתם.
גישות שנוגעות לקבלת החלטות על טיפול בזיהומים במצבי דמנציה מתקדמתשאלות נפוצות בנושא דמנציה
בשונה משכחה הקשורה בגיל, דמנציה מתאפיינת באובדן זיכרון המשפיע על התפקוד היומיומי, קושי בביצוע משימות מוכרות, קשיים במציאת מילים ובלבול בזמן ובמקום. הופעת סימנים אלו מצדיקה הערכה נוירולוגית.
הסימנים המוקדמים כוללים אובדן זיכרון לטווח קצר, קושי בביצוע משימות מורכבות, ירידה בעניין או מצב רוח ירוד, וקשיים במציאת מילים.
זיהוי מוקדם מאפשר בירור וקבלת טיפול במטרה להאט את התקדמות המחלה.
מקובל לתאר שלושה שלבים מרכזיים, אך קצב התקדמות המחלה משתנה מאוד מאדם לאדם. השלבים הם: שלב מוקדם של אובדן זיכרון לטווח קצר, שלב ביניים של החמרה קוגניטיבית, נדודים והזיות, ושלב מתקדם של ירידה בתפקוד ופסיביות.
דמנציה נגרמת ממגוון מצבים הפוגעים בתאי המוח, כשהשכיח שבהם הוא מחלת האלצהיימר. בין הסוגים הנוספים נמנית גם דמנציה וסקולרית הנגרמת מפגיעה בכלי הדם במוח.
הטיפול בדמנציה משלב מענה רפואי ותרופתי שעשוי להאט את הירידה הקוגניטיבית, יחד עם תמיכה תפקודית וסביבתית.
בלאומית מחכים לך רופאים ורופאות מומחים בתחומי הנוירולוגיה וגריאטריה, לבניית מענה מותאם בשיתוף עם רופא משפחה.
מומלץ לתעד את ההתנהגויות החריגות כדי לזהות גורמים מעוררים, לשמור על סביבה רגועה (תאורה, חום ורעש), ולשלול גורמים פיזיים כמו רעב, צמא או עצירות. שמירה על עצמאות בגבולות בטוחים תורמת לרווחת המטופל.
לא ניתן למנוע דמנציה באופן מוחלט, אך מחקרים מצביעים על כך שניהול גורמי סיכון וסקולריים (כמו לחץ דם וסוכרת), פעילות גופנית סדירה, תזונה מאוזנת ופעילות חברתית וקוגניטיבית עשויים להפחית את הסיכון להתפתחותה.
דמנציה וסקולרית נגרמת מפגיעה באספקת הדם למוח, בעוד אלצהיימר נובע משינויים ניווניים בתאי המוח. שתי הצורות שונות בגורם ולעיתים גם בקצב ובאופן ההתקדמות.
תוחלת החיים לאחר אבחון דמנציה משתנה מאוד ותלויה בסוג הדמנציה, בגיל ובמצב הבריאותי הכללי. לכן הטיפול מתמקד באיכות החיים, בניהול התסמינים ובהענקת תמיכה מקיפה למטופל ולמשפחה בכל שלב.
בשלב מתקדם נדרשת התייחסות לקשיי אכילה ובליעה והתאמת תזונה, וכן דיון מקדים בהעדפות הטיפול במצבי זיהום. לאומית מעמידה לרשות המשפחה תזונאים, עובדים סוציאליים ושירותי תמיכה בבית.
כן. דמנציה יכולה להופיע גם בגיל צעיר, אם כי הדבר נדיר יחסית. במקרה של הופעת תסמינים, יש לפנות לבירור רפואי בהקדם.
האבחון מתחיל בדרך כלל אצל רופא המשפחה, שמפנה להמשך הערכה אצל נוירולוג או גריאטר. בלאומית ניתן להיעזר גם בייעוץ מקוון כנקודת כניסה נוחה לבירור.
בשלבים המתקדמים יש לעקוב אחר יכולת הבליעה, להתאים את מרקם המזון ולהיוועץ בתזונאית ובקלינאית תקשורת.
מטרת ההתאמה היא לשמור על תזונה נאותה ולמנוע סיבוכים.
