גישות שנוגעות לקבלת החלטות על טיפול בזיהומים במצבי דמנציה מתקדמת

כאשר אדם נמצא במצב של דמנציה מתקדמת הגוף רגיש יותר לדברים כגון זיהומים. עכשיו נראה כיצד נדע לפעול בצורה הטובה ביותר.

מתוך: דמנציה מתקדמת, מדריך למשפחות, ג'וינט ישראל בשיתוף עמותת עמדא

איש מבוגר על הספה מתחבק עם בת משפחתו

האם זיהומים נפוצים במצבי דמנציה מתקדמת?

כן, רוב האנשים עם דמנציה מתקדמת מפתחים זיהומים. זהו, בדרך כלל, סימן לכך שסוף החיים מתקרב. סוגי הזיהומים הנפוצים ביותר במטופלים אלה: דלקת ריאות ודלקת בדרכי השתן.

מדוע אנשים עם דמנציה מתקדמת מפתחים זיהומים?

במצבי דמנציה מתקדמת נחלשים בגוף מנגנוני ההגנה שנלחמים בחיידקים. לאנשים רבים עם דמנציה מתקדמת יש גם בעיות בבליעה ובניקוי הפרשות מהגרון. הדבר יכול לגרום למזון או לרוק "לרדת בצינור הלא נכון" ולהגיע לריאות. הבעיה ידועה בשם "אספירציה" והיא עלולה לגרום לדלקת ריאות.

מהן האופציות הטיפוליות לטיפול בזיהום במצבי דמנציה מתקדמת?

ישנן שתי אופציות עיקריות:

  1. טיפול בתסמינים
  2. אנטיביוטיקה וטיפול בתסמינים

למה מתכוונים כשאומרים "טיפול בתסמיני זיהום"

משמעותו של הטיפול בתסמיני זיהום, היא התמקדות בטיפול שמקל על אי־הנוחות שנגרמת כתוצאה מהתסמינים אך אינו עוצר את הזיהום. נמנעים ממתן אנטיביוטיקה, מביצוע בדיקות ומאשפוז.
על מרביתה של אי־הנוחות שנגרמת מתסמיני זיהום ניתן להקל באמצעים פשוטים כגון תרופות להורדת חום, חיבור לצינור חמצן לשם הקלה על קוצר נשימה, ומתן תרופות משככות כאבים לטיפול באי־הנוחות.
היתרון המרכזי בטיפול בתסמינים, הוא השגת הקלה ושיפור הנוחות וכן הימנעות מבדיקות ומטיפולים שגורמים לאי־נוחות.
החיסרון העיקרי בהסתפקות אך ורק בטיפול בתסמינים, הוא שמצבו של מטופל שפיתח זיהום עלול להחמיר אם לא יקבל אנטיביוטיקה. בישראל, מאפשר "חוק החולה הנוטה למות" להימנע מטיפול מאריך חיים במידה שיש פרוגנוזה של חצי שנה.
בכל מקרה, מומלץ להתייעץ עם רופא המטפל.

אם המטופל אינו יכול לדבר, כיצד ניתן לדעת שכואב לו?

למרות שלעולם לא נוכל לדעת מה מרגיש אדם עם דמנציה מתקדמת, אנשי הצוות הרפואי רגילים לאתר סימנים של אי־נוחות אצל מי שאינו יכול לדבר. כמה מהסימנים כוללים עצבנות, חוסר שקט, נשימה מהירה, או הבעות פנים כגון פנים זעופות שמעידות על אי־נוחות. כשמופיעים סימנים כאלה אצל מטופל שפיתח זיהום, ניתן לספק לו אמצעים שמיועדים להקל על אי־הנוחות.

מה לגבי אנטיביוטיקה?

אנטיביוטיקה מיועדת לטיפול בזיהומים שנגרמים כתוצאה מחיידקים, ולא כתוצאה מווירוסים. את האנטיביוטיקה ניתן לספק דרך הפה, דרך הזרקה לשריר, או דרך הזרקה ישירה לזרם הדם באמצעות עירוי לווריד. היתרון המרכזי במתן אנטיביוטיקה, הוא בכך שהיא מטפלת בזיהומים שנגרמים מחיידקים. כך, חל שיפור בזיהום שממנו סובל החולה. החיסרון המרכזי במתן אנטיביוטיקה, הוא שהשימוש בה יכול לגרום לאי־נוחות – במיוחד אם הוא כרוך באשפוז. אנטיביוטיקה עלולה גם לגרום לתופעות לוואי קשות כגון זיהום קשה במעיים. בנוסף, על הרופאים לבצע בדיקות כדי להחליט על סוג האנטיביוטיקה המתאים. בדיקות אלה, בחלקן, גורמות אי־נוחות למטופל (לדוגמה: בדיקות דם, בדיקות שתן או צילומי רנטגן).

מה חשוב לדעת על דלקת ריאות?

כ- 40% מהאנשים עם דמנציה מתקדמת סובלים מדלקת ריאות עם התקרבותם לשלב סוף חיים. אפילו אם חל שיפור במצבם, הם בסיכון ללקות שוב בדלקת ריאות. מיטב הראיות המחקריות מצביעות על כך שאנשים עם דמנציה מתקדמת אשר לוקים בדלקת ריאות ומטופלים באנטיביוטיקה יכולים לחיות חודשים ספורים יותר מאלה שאינם מקבלים זאת, אך עלולים גם לסבול מאי־נוחות רבה יותר.
מטופלים שאינם מקבלים אנטיביוטיקה יכולים לקבל טיפול שמקל על אי־נוחות אשר נגרמת כתוצאה מדלקת הריאות. למשל: חיבור לחמצן, שמקל על קוצר נשימה.
חשוב לדעת, שראיות מחקריות מצביעות על כך שמצבם של מטופלים עם דלקת ריאות, אשר מקבלים אנטיביוטיקה במסגרת המחלקה הסיעודית, משתפר בצורה זהה לאלה שמקבלים זאת בבית חולים. חשוב גם לומר, שאנטיביוטיקה שניתנת דרך הפה אפקטיבית בדרך כלל כמו זו שניתנת דרך הווריד.
כשמתקבלת, אם כן, החלטה לטפל בדלקת ריאות באמצעות אנטיביוטיקה, ניתן להימנע בדרך כלל מאשפוז מעיק או מהליכים שגורמים אי־נוחות.

מה חשוב לדעת על זיהום בדרכי השתן?

אנשים עם דמנציה מתקדמת שיש חשש לכך שהם סובלים מדלקת במערכת השתן (עלייה ברמת הבלבול, שתן בעל ריח רע, שתן כהה) מקבלים, בדרך כלל, טיפול אנטיביוטי.
חשוב לומר, שלא די בסימנים אלו בלבד כדי ללמד על הימצאותה של דלקת בדרכי השתן. לקבלת אבחנה מוחלטת של דלקת בדרכי השתן, יש צורך בבדיקת שתן במעבדה שמעידה על נוכחות חיידקים ולעדות לכך שהמטופל לא מרגיש טוב (סובל מחום גבוה, למשל). קבלת דגימת שתן טובה מאדם עם דמנציה מתקדמת עלולה להיות כרוכה באי־ נוחות. זאת, מפני שעל מנת לערוך אותה יש צורך בהחדרת צנטר (קתטר) לשלפוחית השתן.

נוחות חיים כמטרת טיפול עיקרית

כיצד אוכל לוודא שהתכנית לטיפול בזיהום תואמת את מטרת הטיפול?
כשנוחות חיים היא מטרת הטיפול המרכזית, יש היגיון בטיפול בתסמינים ללא טיפול באנטיביוטיקה. כשהארכת חיים היא מטרת הטיפול המרכזית, יש היגיון בטיפול באנטיביוטיקה. בכל מקרה, ניתן, בדרך כלל, להימנע מאשפוזים מפני שניתן לטפל בזיהומים גם מחוץ לבית החולים.

מי מקבל את ההחלטה על הגישה כלפי זיהומים?

את קבלת ההחלטה לגבי טיפול בזיהומים צריכים לחלוק המטפל העיקרי והצוות הרפואי של המטופל. מאחר שהופעת זיהומים היא עובדה שניתנת לצפייה מראש במצבי דמנציה מתקדמת, מומלץ לדון בגישה המועדפת לטיפול בהם עוד לפני הופעתם.

חשבנו שיעניין אותך