אפליקציית כושר שעוזרת לכם לשמור על הבריאות ועל הדרך לקבל הטבות שוות! חפשו באתר
אם הילד שלכם מתקשה בקריאה, לא מצליח לכתוב אותיות או מגלה קושי בביצוע פעולות חשבון, יכול להיות שהוא לקוי למידה. הכל על שלוש לקויות הלמידה הנפוצות - דיסלקציה, דיסגרפיה ודיסקלקוליה.
לקות למידה מוגדרת כהפרעה באחד מתחומי הלמידה שאינה קשורה דווקא ליכולת האינטליגנטית של הילד/ה, והיא לא בהכרח פונקציה של היכולת הקוגניטיבית. לקויות למידה הינן הפרעה באחד או יותר מהתהליכים הפסיכולוגיים הבסיסיים המעורבים בהבנה או בשימוש בשפה מדוברת או כתובה, שיכולה להתבטא בקושי ביכולת להקשיב, לחשוב, לדבר, לקרוא, לכתוב, לאיית או לבצע חישוב מתמטי. קשיים בלמידה יכולים להופיע בהקשר של עיכוב התפתחותי כללי או כשיש ליקויים בתהליכים קוגניטיביים ספציפיים (קריאה, הבעה בכתיבה, חשבון). משתמשים במונח לקויות למידה כדי להבדיל מקשיי הלמידה הקשורים ללקות אינטלקטואלית (פיגור- IQ נמוך), או מהפרעת קשב וריכוז (ADHD/ADD).
היום כבר ניתן לומר בוודאות שתחום לקויות הלמידה, בעיקר בקרב ילדים, הוא תחום רחב מאוד, מוכר ומטופל הרבה יותר מבעבר. לכן, מהרגע שילד אובחן כלקוי למידה כזה או אחר, נפתחות בפניו אפשרויות רבות ומגוונות לטיפול מתקן ומסייע - עד לרמה שבה הלקות חדלה כמעט מלהשפיע על התפתחותו, תלוי כמובן באופייה ובחומרתה.
בעולם הרפואה קיימות אסכולות שונות לגבי הגיל שבו ניתן לאבחן לקויות למידה אצל ילדים. תאוריה אחת גורסת כי כבר בגיל ארבע-חמש ניתן להבחין בסימנים של דיסלקציה אצל ילדים, אבל התאוריה המקובלת יותר היא זו הדוגלת באבחון לקויות למידה לא לפני התחלת הלמידה בבית הספר, ולרוב אפילו רק בכיתה ב'. זאת בהנחה שרק אז ניתן למעשה לעמוד על הפערים בין התלמידים, ולקבוע כי ילד כזה או אחר אינו עומד בשורה אחת עם חבריו לכיתה מבחינה התפתחותית.
האבחון נעשה בעזרת אבחון פסיכודידקטי, והאבחנה ניתנת כאשר הישגי האדם (בקריאה, מתמטיקה או הבעה בכתב) הם מתחת למה שמצופה לגיל, ללימודים ולרמת האינטליגנציה שלו. הפרעת הלמידה מובילה לכך שילד לא "יממש את הפוטנציאל" שלו.
לעיתים קשה להפריד בין הפרעת קשב וריכוז, בעיות רגשיות שונות, ולקויות למידה. הבעיות יכולות להופיע יחד או בנפרד ויש חשיבות לאבחנה ביניהן. ילדים עם לקויות למידה מפתחים לעיתים בעיות התנהגותיות שונות. ההשערה היא שבעיות ההתנהגות נובעות מכישלון מתמשך בביה"ס המוביל להערכה עצמית נמוכה, שמובילה לביטוי התנהגותי למצוקה.
לקות למידה היא גם משפחתית וגם תורשתית. הורים עם לקות למידה מהווים גורם סיכון משמעותי ללקות למידה בילדיהם. ההנחה היא שהגורמים הגנטיים הקיימים בלקות הלמידה משפיעים על התפתחות והבשלת המוח ועל המבנה התפקודי שלו ואלו משפיעים על התהליכים הקוגניטיביים הקשורים ללקויות למידה, יחד עם המרכיב הסביבתי שיכול לקדם כישורים לימודיים שונים, ולסייע באופן ישיר על התפתחות המוח.
הלקויות הנפוצות ביותר הן דיסלקציה, דיסגרפיה ודיסקלקוליה. לכל אחת מהן יש מנגנון משלה, אך פעמים רבות דרך הטיפול בכל אחת מהלקויות דומה לזו של חברתה.
באבחון דידקטי ראשוני דרך מערכת החינוך ניתן לזהות אותן בזמן, לטפל בהן כיאות וכך למנוע בעיות תפקודיות, רגשיות וחברתיות שהן תולדה של הלקות המסוימת. לאבחון בזמן ולטיפול יסודי בלקויות הלמידה ישנה חשיבות עצומה. זאת משום שכיום ברור הקשר בין קשיים חברתיים ותפקודיים אחרים לבין לקויות דוגמת דיסגרפיה ודיסלקציה. הילדים נאלצים להתמודד עם סביבה הישגית ותחרותית המורכבת מחבריהם לכיתה המתפקדים באופן נורמטיבי, והדבר יוצר אצלם תחושות קשות של תסכול ובושה ובעיות נוספות שמזוהות עם חוסר ביטחון עצמי ודימוי עצמי נמוך. מבחנים כושלים והישגים לימודיים בלתי מספקים פועלים נגדם כמו כדור שלג, ויוצרים מצב שבו הילד מרגיש שבעוד בתחומים מסוימים הוא נמצא בקו אחד ואף עולה על הילדים האחרים - הרי שבתחומים אחרים הפער בינו לבין השאר רק הולך וגדל. לכן, בבסיסה של כל התמודדות טיפולית יש לשים דגש גם על האספקטים הרגשיים הכרוכים בלקויות הלמידה.
אותיות מסוימות בסיטואציות שונות עשויות להיראות לילד הלוקה בדיסלקציה כמו ציור מוזר, כלומר המוח לא מזהה את האות כמו שהיא ואינו מצליח לפענח אותה
דיסלקציה היא מושג המצביע על קושי תפקודי ברכישת שפה ובהשתלטות עליה בכל הקשור ליכולות קריאה. הלקות לרוב מתבטאת בשיבושי קריאה דוגמת שיכול אותיות (למשל: המילה "שעון" תיקרא כ"עשון"), החלפה של מילים במשפט, ושגיאות בפענוח סימני הדקדוק. אותיות מסוימות בסיטואציות שונות עשויות להיראות לילד הלוקה בדיסלקציה כמו ציור מוזר, כלומר המוח לא מזהה את האות כמו שהיא ואינו מצליח לפענח אותה.
ילדים שאובחנו כדיסלקטים עלולים לסבול מבעיות נוספות הקשורות לאופן שבו הם תופסים ומעבדים את המידע שלפניהם. הסטטיסטיקה מוכיחה כי אף קיים קשר בין בעיות של שיווי משקל וקואורדינציה לדיסלקציה.
אבחון הלקות מתבצע כאמור לרוב רק בכיתה ב' או לקראת סוף כיתה א', כשהסממנים הראשונים לבעיה הם בדרך כלל כשהילד מפגין קשיים בקריאה בסיסית, שהולכים ומתעצמים ככל שהקריאה מתארכת, או במקרים שהיא נדרשת להיות מהירה יותר.
כמו בשאר לקויות הלמידה הנפוצות, גם כאן שיטת ההוראה המתקנת יכולה להביא לשיפור משמעותי, כשהדגש הוא בעיקר על לימוד אישי ופרטני, חלוקת החומר הנלמד לקבוצות קטנות יותר (כלומר פירוק של משפט למילים בודדות כדי להתעכב על כל אחת מהן), שינון בלתי פוסק ועבודה נלווית של משחקי זיכרון ודמיון.
אחת מדרכי ההתמודדות של העולם הפדגוגי עם בעיית הדיסלקציה היא מתן אפשרות לתלמידים (גם בגילאים מתקדמים הרבה יותר) להיבחן בעל-פה, כדי לתת גם להם את האפשרות להפגין את הידע שברשותם כפי שהוא - ולא מבעד לבעיית הדיסלקציה שלהם.
לילדים דיסגרפים רבים כלל לא תהיה בעיה לצייר ציורים כמו כל ילד אחר בקבוצת הגיל שלהם, אך בבואם "לצייר" אותיות הם ייתקלו במחסום ממשי.
דיסגרפיה היא לקות למידה המתמקדת בבעיות ברכישת מיומנויות הקשורות בכתיבה. הבעיה יכולה להתבטא בקושי בסיסי של הילד לצייר את האות על הדף, למרות שהוא מזהה ומכיר אותה. לילדים דיסגרפים רבים כלל לא תהיה בעיה לצייר ציורים כמו כל ילד אחר בקבוצת הגיל שלהם, אך בבואם "לצייר" אותיות הם ייתקלו במחסום ממשי.
המדע משייך את הדיסגרפיה באופן מובהק לקשיים במוטוריקה עדינה וגסה, ומאפיין את הבעיות בכתיבת האותיות עם הדרך שבה הילד מחזיק את חגורת הכתפיים שלו ומווסת את הכוח שנשלח לידיים, ועד לאופן שבה הוא מחזיק את כלי הכתיבה. לקות זו עלולה גם להביא למצב שבו הילד לא מצליח להביע רעיונות שיש לו משום שמוחו עסוק במאמצים להתגבר על בעיות בעיצוב האותיות שהוא רוצה לכתוב, ומכאן נוצר תסכול מהעובדה שהוא לא משלים את המטלות הגרפיות שלו בזמן סביר. ושוב, לאו דווקא בגלל חוסר אינטליגנציה אלא בגלל בעיות שמקורן במוטוריקה בכלל. תלמיד הלוקה בדיסגרפיה יתקשה להשלים את עבודות הכיתה, יתקשה בהכנת שיעורי הבית ויתקשה למקד את הקשב. הדיסגרפיה מהווה בעיה מורכבת בעלת השלכות נרחבות על התפקוד הלימודי, החברתי והתקשורתי.
כדי לאבחן ילד כדיסגרפי על ההורים או המורים לשים לב לכתב היד שלו. כתב יד משובש ובלתי קריא, רווחים בלתי הגיוניים בין מילה למילה במשפט או כתיבת אותיות לא נכונות במילה רק כי הן נשמעות דומות באוזני הילד, יכולים להעיד על בעיה.
לעתים, בנוסף לטיפול המקובל בהוראה מתקנת, יעלה הצורך בטיפול של מרפא בעיסוק בגלל הקשר הברור בין תפקוד מוטורי לבעיות המזוהות כדיסגרפיה. בעולם הממוחשב של היום תמיד קיימת האפשרות של המטופל להגיש עבודות או להיבחן בעל-פה, או פשוט להשתמש במחשב. ראוי להדגיש כי הבעיה קיימת רק כשמדובר בכלי כתיבה, ולכן הקשה על מקשים תתבצע בקלות על ידי הילד. עם זאת, מקובל להשתמש באפשרויות האלה רק בגילאים מתקדמים יותר ולא בכיתות הנמוכות, שכן אז שחרור מכתיבה עלול להחמיר את הבעיה ולא למתן אותה.
דיסקלקוליה היא לקות למידה הקשורה לשפת המתמטיקה, הבאה לביטוי בקושי בביצוע פעולות של חישוב מספרים או כמויות. קשיים אלה מתבטאים לעתים גם בצורה של בעיות בתפיסה המרחבית והחזותית של הילד, קושי במרחב הזמן, קשיים בזיכרון וקושי בזיהוי ספרות.
דיסקלקוליה היא לקות למידה הקשורה לשפת המתמטיקה, הבאה לביטוי בקושי בביצוע פעולות של חישוב מספרים או כמויות. קשיים אלה מתבטאים לעתים גם בצורה של בעיות בתפיסה המרחבית והחזותית של הילד, קושי במרחב הזמן, קשיים בזיכרון וקושי בזיהוי ספרות. לקות זו, אם לא מטופלת בזמן ובאופן הנכון, עלולה להיגרר לקשיי יומיום נוספים כמו הבנת כמויות, פעולות חשבון בסיסיות ואומדן מרחק.
אבחון דיסקלקוליה יכול להתבצע על ידי המורה. אם לילד יש קשיים ספציפיים בביצוע פעולות חשבון בסיסיות, קושי בזיהוי כיווני הספרות וקושי בשאלות הכוללות אלמנט של כמות, יכול הדבר להעיד על בעיה. יש לציין שבתחומי למידה אחרים, כמו קריאה וכתיבה, הילד יתפקד כמצופה מבני גילו.
הטיפול בדיסקלקוליה מתבצע בעזרת שינוי של שיטות ההוראה המקובלות ועל ידי שימת דגש על משחקי זיכרון, שינון הפעולות והמידות ושימוש בעזרים חזותיים דוגמת מחשבון או חשבוניית חרוזים. במחקרים שנערכו בארץ הוכח שלמרות חוסר הקשר בין אינטליגנציה ללקויות למידה, לילד שניחן באינטליגנציה גבוהה יש סיכוי טוב יותר להתגבר על לקות הלמידה ביחס לילד פחות אינטליגנטי, בעיקר כשמדובר בדיסקלקוליה.
