אות מפתיעה: תרופה נגד מלריה וחיסון לשלבקת חוגרת - קשורים להפחתת סיכון לדמנציה

מחקר חדש של מכון המחקר של לאומית מצא:

תרופה נפוצה למניעת מלריה וחיסון נגד שלבקת חוגרת קשורים בירידה משמעותית בסיכון לאלצהיימר - בשתי מדינות ובשני מאגרי מידע עצומים

מחקר חדש בהובלה של ד"ר אריאל ישראל ממכון המחקר של לאומית, שפורסם בכתב העת Brain, Behavior and Immunity  מצא כי שימוש בתרופה Atovaquone/Proguanil  (מלארון) וכן חיסונים נגד שלבקת חוגרת (זוסטר), קשורים בירידה משמעותית בסיכון למחלת אלצהיימר. המחקר התבסס על סריקה שיטתית של יותר מ-1,300 תרופות וחיסונים בישראל, ושוחזר באופן בלתי תלוי במאגר TriNetX  בארצות הברית (הכולל מידע רפואי של מעל 120 מיליון מטופלים). בנוסף נמצא כי אנשים עם עדות סרולוגית לזיהום בטוקסופלזמה נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח דמנציה, מה שמחזק השערה ביולוגית לקשר זיהומי סמוי בהתפתחות אלצהיימר.

במחקר חדש שפורסם ב-Brain, Behavior and Immunity, בחנו חוקרי מכון המחקר של לאומית האם רכישת תרופות וחיסונים בעשור שקדם לאבחנה קשורות בהפחתת הסיכון למחלת אלצהיימר. במחקר הישראלי נבנתה אוכלוסיית מקרה-ביקורת רחבת היקף שכללה 9,124 חולי אלצהיימר מול 18,248 ביקורות מותאמות (יחס 1:2), מתוך מאגרי המידע של לאומית לאורך שני עשורים.

במסגרת המחקר, נסקרו באופן שיטתי יותר מ-1,300 תרופות וחיסונים שניטלו על ידי מבוטחי לאומית. מתוך כלל החשיפות, שלושה גורמים בלטו כקשורים בהפחתה מובהקת של הסיכון לאלצהיימר: התרופה Atovaquone/Proguanil  (מלארון), תרופה נפוצה למניעת מלריה, וכן שני חיסונים נגד שלבקת חוגרת. בקרב המשתמשים ב-Atovaquone/Proguanil, נמצאה ירידה חדה בסיכון לחלות בדמנציה (ירידה בסיכון של כ-64% במשך למעלה מעשור אחרי נטילת התרופה). גם לחיסוני הזוסטר נמצאו אפקטים מגינים (במיוחד החיסון הרקומביננטי החדש).

כדי לוודא שהממצא אינו ייחודי לאוכלוסייה הישראלית, נבחן הקשר בין שימוש בתרופה Atovaquone/Proguanil לבין סיכון לדמנציה באופן בלתי תלוי במאגר TriNetX, הכולל מידע רפואי של למעלה מ-120 מיליון מטופלים בארצות הברית. גם במאגר זה הודגם דפוס עקבי של ירידה משמעותית בסיכון לדמנציה במשך למעלה מעשור לאחר החשיפה לטיפול, בשלושה קוהורטים נפרדים שהותאמו בשיטת Propensity Score Matching (PSM), ובשכבות גיל שונות - מגיל 50 ועד גיל 80 בעת החשיפה לטיפול.

בנוסף, ובאופן שמחזק את הסבירות הביולוגית של הממצא, נמצא כי אנשים עם עדות סרולוגית לזיהום לטנטי (רדום) בטוקסופלזמה, מצויים בסיכון מוגבר לדמנציה. מאחר ש-atovaquone הוא טיפול הידוע כיעיל כנגד טוקסופלזמה, עולה השערה כי טפיל הטוקסופלזמה - הקיים במצב רדום בקרב חלק גדול מהאוכלוסייה - עשוי במקרים מסוימים להוות גורם סיכון סמוי, אשר מעודד תהליכים של דלקת מוחית כרונית ובטווח הארוך עשוי לתרום לניוון תאי המוח האופייני למחלת אלצהיימר.

בהסתמך על הממצאים האפידמיולוגיים העולים מהמחקר, מציע ד"ר אריאל ישראל מודל ביולוגי משולב: נגיפים ממשפחת ההרפס, כגון הנגיף הגורם לשלבקת חוגרת (VZV), עשויים במצבים מסוימים לשמש "טריגר" המאפשר מעבר של טוקסופלזמה ממצב רדום למצב פעיל (reactivation), ומעבר זה עשוי להגביר את הסיכון לתהליכים דלקתיים וניווניים במוח. לפיכך, גם הפחתת נוכחות טוקסופלזמה באמצעות טיפול תרופתי, וגם הגנה חיסונית מפני נגיפי ההרפס באמצעות חיסון נגד שלבקת חוגרת - נמצאו במחקר זה כקשורים להפחתה משמעותית בסיכון להתפתחות מחלת אלצהיימר.

חשוב להדגיש: מדובר בשלב זה במחקר תצפיתי ולכן אינו מוכיח סיבתיות - אך העובדה שהממצאים נמצאו בסריקה רחבה ולא מכוונת מראש, ושוחזרו באופן בלתי תלוי במאגרי עתק בכמה מדינות, תומכת בכך שמדובר באיתות מדעי משמעותי שעשוי לפתוח כיוון חדש למחקרי מניעה וטיפול באלצהיימר.