תנועה, כחלק חיוני של ההתפתחות מימיהם הראשונים תינוקות משתמשים בגופם על מנת ללמוד על העולם. התנועה והמגע חיוניים להתפתחותם התקינה - הפיזית, הרגשית והקוגניטיבית. התנועות הגסות הן חלק ממשחקי הילדות בהם למדים על החברה, על האחר ועל ההשתלבות ומשחק עימו, התנועה היא דרך בה הילדים לומדים להביע את רגשותיהם ולשחרר כעסים. שרירים חזקים מסייעים בלמידה, בכתיבה ובהבנת העולם.
יכולת התנועה היא שמאפשרת לקום וללכת, ליצור, לחוות ולהתנסות. התנועות העדינות הן חלק בלתי נפרד התפקוד היומיומי, לבוש, אכילה עצמאית, טיפול וטיפוח. הן חלק מהלמידה של הילדים, היצירה שלהם, ההבעה שלהם.
לעיתים, ילדים מתקשים באחד או יותר מן התפקודים המוטורים. אחיזתו בעפרון אינה תקינה וכתיבתו איטית ומסורבלת, היא לא מצליחה להשחיל חרוזים, הוא אינו מצליח לקפוץ על רגל אחת, היא מועדת ונופלת לעיתים תכופות.
הכישורים של המוטוריקה הגסה והעדינה הם חיוניים לתפקוד אופטימלי כמבוגרים. הם חלק בלתי נפרד מהדרישות היומיומיות המצופות מהילדים ומהווים בסיס למיומנויות למידה.
כאשר מיומנויות בסיסיות בתחומים שונים – כמו גרפו־מוטוריקה, יכולת התארגנות, או ויסות ועיבוד חושי – מתעכבות או נפגעות, הדבר עלול להוביל לקשיים בביצוע פעולות יומיומיות, לסרבול ולעיתים גם לתסכול. במקרים כאלה, ריפוי בעיסוק יכול לסייע בחיזוק ופיתוח היכולות, ובהקניית כלים מותאמים להתמודדות יעילה יותר.
ויסות חושי הינו תהליך מרכזי של עיבוד מידע הכולל את כל מערכות החושים, ומתייחס ליכולתו של הילד לארגן את תגובותיו לגרייה מהסביבה באופן מותאם ומסתגל וכך גם להפיק תגובה אופטימלית המסייעת להמשך השתתפותו בפעילות.
פעילות תנועתית המערבת קבוצות שרירים גדולות או קטנות לצורך תפקוד יומיומי (משחק, לימודים, טיפול עצמי וכו').
היכולת להשתמש בכלי כתיבה בצורה המתאימה לגיל ההתפתחותי בו נמצא הילד. אחיזה בשלה דורשת הפרדת תנועה יעילה ויד מיוצבת על מנת לפעול באופן ממושך ללא התעייפות.
תהליך באמצעותו קולטים ומפרשים את הגירויים החזותיים מהסביבה עבור זיהוי חפצים/צורות וכו'.
היכולת לפעול בצורה יעילה מבחינת פרמטרים של; זמן, מקום, רצף, סביבה, אביזרים.
אכילה, לבוש, ניקיון, ניידות ועוד.
תהליך הטיפול מנוהל בשיתוף עם הסביבה הטבעית של הילד, לרבות משפחתו וסביבתו החינוכית. הטיפול נשען על עקרונות של גישת הלקוח במרכז וגישה ממוקדת משפחה.
הטיפול הינו מפגש חווייתי ומהנה המבוסס על משחק. המרפאה בעיסוק משתמשת באמצעים ופעילויות המותאמים לילד, ומאפשרת לו להתנסות בביצוע מיומנויות שונות תוך כדי חוויות למידה והצלחה.
הדגש הוא על הקשבה לצרכים ולרצונות, והתחשבות ביכולות ובאתגרים האינדיווידאוליים של כל ילד וילדה. מרפאים ומרפאות בעיסוק נדרשים להיות יצירתיים וגמישים, ולהתאים את הטיפול עצמו לתחומי העניין של המטופלים תוך שימוש באמצעים תואמי גיל ויכולת.
לאחר מפגש ראשוני של הילד וההורה עם מרפאה בעיסוק, ייערך איסוף מידע מסודר אשר יתייחס לתפקודי היומיום (אכילה ושתיה, לבוש, שינה ורחצה) וכן תפקודים נוספים הקשורים למשחק, למידה ושעות הפנאי. בעקבות תהליך הערכה זה, תיבנה תכנית טיפולית אישית המותאמת באופן ייחודי לילד ולצרכיו, ויוצבו מטרות טיפול הרלוונטיות לתפקוד של הילד ולסביבה שלו.
הטיפול הוא לרוב פרטני (אך עשוי להיות גם בזוגות או קבוצות קטנות לפי הצורך).
קיימת חשיבות רבה לנוכחות ההורים בחדר הטיפולים, לצורך מעקב אחר התפתחות ילדם וקבלת כלים והדרכה ליישום במסגרת הביתית.
ההורים שותפים בקביעת מטרות הטיפול ובהשגת המטרות, ומקבלים הנחיה והדרכה להמשך עבודה בבית.
רחל גפני, מרפאה בעיסוק בלאומית שירותי בריאות, מסבירה לנו מהן נורות אזהרה אשר בגינם מומלץ לפנות לאבחון של ריפוי בעיסוק: