לתיק הבריאות שלי

מין, מיניות וזוגיות

שלח לחבר

X
   
CAPTCHA
Change the CAPTCHA codeSpeak the CAPTCHA code
 

הכל על אמצעי מניעה

הכל על אמצעי מניעה








הגלולה
הגלולה הסטנדרטית והמוכרת נקראת "הגלולה המשולבת". היא מכילה שני הורמונים סינתטיים: פרוגסטרון ואסטרוגן. כמו כל דבר בצה"ל, כך גם הפרוגסטרון מחולל שינוי בשלושה מוקדים עיקריים: בשחלות, בצוואר הרחם וברחם עצמו, בתמיכת האסטרוגן כמובן. בכך קיבלנו אמצעי מניעה שנלחם בשלוש חזיתות ומונע 99% מההריונות.
יתרונות: קשה מאוד מאוד להיכנס להריון כשמשתמשים בגלולה.
חסרונות: הגלולה נגד הריון מונעת הריון, אבל אינה מגנה בפני מחלות מין. אסור לשכוח לקחת אותה, וחשוב להקפיד ליטול אותה באותה שעה בכל יום. חסרון נוסף הוא שהגלולה מתערבת במחזור הטבעי של האישה. היא מקבעת מצב של אי פריון, שהוא כמובן הפיך – אבל משחקי ההורמונים הללו לא תמיד עושים טוב לכל אחת. פיזית ונפשית.
 
המדבקה
אחותה הצעירה של הגלולה, היא אמצעי שטוב לשכחניות. ההורמונים הפעילים בה מוחדרים לגוף באמצעות מדבקה שאותה מצמידים אל העור, ואשר אותה מחליפים כל שבעה ימים.
 
הקונדום
קונדומים צבעוניים
מה כבר יש לחדש? החבר הנ"ל מלווה את המין האנושי יותר מ-500 שנה, ובמאות הקודמות היה עשוי שלל חומרים מפתיעים (ומגרים) כמו כותנה, מעיים של בעלי חיים ועורות. היום הוא עשוי חומרים דמויי קולגן ולאטקס ומשתמשים בו, על-פי הסטטיסטיקות העדכניות 40% מהגברים בארץ (זה מעט. אחוז השימוש באירופה עומד על 80%!).
יתרונות: ברגע שנלמדת מיומנות ההלבשה, לקונדום אין הרבה מתחרים: הוא מונע העברת מחלות מין, הריון ואפילו את תחושת הדביקות שאחרי. בשימוש נכון, הקונדום מעניק הגנה של 90%, ואפשר לרכוש אותו בקלות בכל בית מרקחת בתוספת טעמים, צבעים זרחניים או זיזים להגברת העונג.
חסרונות: גם פה אין מה לחדש. להשתמש בקונדום זה כמו… לשכב עם קונדום. התחושה של ה"כמעט" קשה כל-כך שיש שיעדיפו להימנע מסקס מאשר להיעזר בשרותיו של הגומי הידידותי.
אפשר ללמוד ליהנות גם עם קונדום, מה עוד שהוא מגן בשימוש נכון, גם מהריון וגם מהידבקות במחלות מין.
 
ההתקן התוך רחמי
למרות שמו האימתני, מדובר בשני חוטים המזכירים משושי ג'וק המוחדרים על-ידי רופא או רופאת הנשים אל חלל הרחם. אותם משושים, העשויים פלסטיק ונחושת, נחים להם בחלל הרחם, וכמו אורח נודניק שמסרב להתפנות הם מפריעים למהלך התקין של העניינים מסביבם: מאטים את תנועת הזרע והביצית במערכת הרבייה ומפריעים להשתרשות הביצית.
התקני הדור השלישי מחזקים את המגמה על-ידי הפרשת הורמון (מדי 24 שעות) שמדכא את רירית הרחם והופך אותה דקה ובלתי קליטה לביצית מופרית. זו גם הסיבה שהתקנים אלה מפחיתים את כמות הדימום בזמן הוסת.
יתרונות: אם לא מפריע לך שיש לך שם דבר כזה בפנים, ההתקן מעניק הגנה של 98%.
חסרונות: בגלל שמדובר בפלישה, הימים הראשונים שאחרי ההתקנה עלולים להיות מלווים בהתכווצויות לא נעימות של הרחם, שמנסה לפלוט את המתנחל. בנוסף ההתקן מגדיל את הסיכוי ללקות בדלקות, בזיהומים באי-פריון ושאר זוועות שנשים כל-כך מפחדות מהן (לכן מתקינים אותו בעיקר לנשים שעברו לידה אחת לפחות). בנוסף, חוט השליפה המבצבץ מקצה צוואר הרחם עלול לדקור גברים בעלי איבר מרשים במיוחד. ראו הוזהרתם.
 
הדיאפרגמה
הדיאפרגמה, שבעבר קראו לה "טבעת", היא כיפת גומי רכה וגמישה, המולבשת על צוואר הרחם ומונעת בגופה כל ניסיון של חדירה הלאה לכיוון הרחם והחצוצרות. בשונה מקונדומים, לא כל דיאפרגמה מתאימה לכל אשה, ויש צורך בביקור מקדים אצל רופא או רופאת נשים ל"מדידות".
חברה הטוב של הדיאפרגמה הוא הג'ל קוטל הזרע – שגם אותו אין להשיג היום בכל בית מרקחת. את הג'ל  ממלאים ומורחים על הכיפה, לשם "וידוא הריגה".
 יתרונות: יעילות הדיאפרגמה נעה בין הטווחים (המדאיגים) של 79% ועד ל-95%, תלוי במיומנות השימוש, וחשוב להקפיד להשאיר אותה בנרתיק לשש שעות לפחות אחרי הסקס.
חסרונות: יעילות הדיאפרגמה נעה בין הטווחים (המדאיגים) של 79% ועד ל-95%, תלוי במיומנות השימוש, וחשוב להקפיד להשאיר אותה בנרתיק לשש שעות לפחות אחרי הסקס.
אחרי שתעברו את מכשול ההתאמה האישית – ולימוד ההתקנה – תמצאו שגם איתה, בדומה לקונדום, אין ספונטניות אמיתית. בנוסף לכך היא לא מגנה מפני מחלות מין. בקיצור אמצעי המניעה הקלאסי לזוגות נשואים.
 
הספוגית
מאוד דומה לדיאפרגמה – היא בעצם שילוב של החברות הנ"ל : זוהי ספוגית שמלאה בחומר קוטל זרע המוחדרת כטמפון ועושה עבודה דומה לדיאפרגמה , בחסימת מעבר הזרע וקוטלת הזרע המגיע אליה באמצעות החומר שבתוכה.
יש בעיה של אספקה שוטפת של הספוגיות לבתי המרקחת, לאחרונה זה יותר מסודר (זוכרים הפרק ב"סיינפלד" שבה איליין לא מוצאת ספוגיות והיא מחלקת את המאהבים שלה ל"שווים ספוגית" ול- "בלתי שווים ספוגית" ?).
 
הקשירה
בדומה לעיקור חיות הבית, גם את בעליהם ניתן לעקר בניתוח לא מסובך: קשירת חצוצרות או חסימת צינור הזרע.
קשירת החצוצרות מבוצעת בחדר ניתוח ועניינה חסימת המעבר בין השחלות לרחם. היא בלתי הפיכה. קשירת צינורית הזרע הוא ניתוח פשוט יותר שבו חוסמים את המעבר בין האשכים לשופכה (על-ידי צריבה. אף אחד לא מתאמן פה על קשירות שלמד בצופים). הזרעים שנשארו באשכים ייפלטו במהלך 20 השפיכות הקרובות, אבל לאחר מכן, הנוזל שייפלט בגמירה יהיה חף מצאצאים עתידיים.
יתרונות: בשני המקרים מדובר ב-100% מניעה.
חסרונות: אצל נשים, מדובר בניתוח בלתי הפיך. אצל גברים, הניתוח למתחרטים הוא מורכב למדי ומעמיד את סיכוייכם להעמיד צאצאים אחרי הניתוח על 50% בלבד.
 
"שיטת הימים הבטוחים"
אם נדמה לכם שהזמנים בהם "שיטת הימים הבטוחים" כמשענת לזוגות שמתכננים משפחה (או אי-משפחה) עברה ופסה מהעולם, תופתעו לגלות שבישראל כ-50% מהנשים מודות שהן אינן משתמשות באמצעי מניעה.
רבות וטובות נוטות "להקשיב" לגופן ולשער מתי התרחש הביוץ ומתי הוא הסתיים, ולפי זה לקבוע האם הרמזור במיטתן אדום – או ירוק.
ההבנה המדעית שעומדת מאחורי שיטת הימים הבטוחים מתבססת על המחזוריות הנשית, שלפיה הזמן שבו ניתן להיכנס להריון הוא קצר מאד – 24 שעות מרגע שחרור הביצית מהשחלה ועד הזדקנותה בטרם עת. תאורטית לפחות, זמן המחזור הממוצע של אשה הוא 28 ימים, כך שסביר להניח שהביוץ מתרחש שבועיים אחרי היום הראשון של הווסת, ולכן זהו הזמן שבו יש להיזהר ולהימנע.
פשוט? לא ממש…הפער בין התאוריה ובין הפרקטיקה עצום ורב, בערך כמספרם של התינוקות שנולדו "הודות" לשיטת מניעה זו.
 בין הסיבות לכשל השיטה נמצאים: האורך המשתנה של חיי הביצית, הביוץ שמקדים (או מאחר), אי-לקיחה בחשבון של העובדה שגם לזרע משך חיים משלו (לעתים זרע מסקס של לפני יומיים יכול עדיין לשוטט במערכת ולארוב לביצית המשתהה), חישוב מוטעה של תחילת הדימום ועוד ועוד…
יתרונות: אם את לוקחת בחשבון שאין באמת דבר כזה "ימים בטוחים", את נפטרת בצורה כזו מסיועם של חוצצים והורמונים למיניהם לטובת חיבור עצמתי וקוסמי.
חסרונות: השיטה הזו היא באמת הדבר האחרון שמונע הריון…