לתיק הבריאות שלי

מידע בנושא בריאות הנפש

לשתף עם חבר/ה

X
   
CAPTCHA
Change the CAPTCHA codeSpeak the CAPTCHA code
 

הפרעת חרדה

הפרעת חרדה
הפרעות חרדה נפוצות מאוד. במחקרים אפידמיולוגים נמצא כי בשנה אחת 17-24% מהאוכלוסייה הנבדקת סבלו מהפרעת חרדה, כך שמדובר ב "מועדון חברים" מכובד ולא קטן שלרבים סיכוי להשתייך אליו מתישהו בחייהם. מאידך החרדה הינה גם רגש טבעי מוכר ונפוץ. 



 
מה בין הפרעת חרדה לבין תחושת חרדה טבעית?
תחושת חרדה הינה ההרגשה שיש לנו לפעמים כשאנו חשים בסכנה, כשצופים בקטע מפחיד בסרט, כשאנו מודאגים מאוד מתוצאה לא רצויה או מאכזבת. זו התחושה שקיימת לפני מבחן, או המבוכה שאפשר לחוש בעת דיבור מול קהל ובכל חשש מכישלון. רגש זה משמש פעמים רבות כסימן אזהרה מפני החלטות קונפליקטואליות או מעשים שאינם מתיישבים עם הערכים המקובלים.
רגש טבעי זה מפעיל אותנו לעשות כל מה ש"צריך": לקום לעבודה, לבצע מטלות, לדאוג להופעה חיצונית וכדומה. דרגה מאוזנת של חרדה בריאה בהחלט. עודף או מיעוט חרדה (אדישות) יכולים להוביל לשיתוק תפקודי. בכל המצבים הנ"ל אנו מצפים שהתחושה תהה זמנית, חולפת ונסבלת. דוגמה אחרת למצבי חרדה כוללים מצבים בהם קיים סיכון אמיתי או סיכון נתפס לחיינו, למשל "כמעט תאונה" או לתושבי עוטף עזה ושדרות שמיעת ה"צבע האדום".
הפרעות חרדה, להבדיל מחרדה טבעית, הינם מצבים רפואיים בהם קיימת חרדה כביטוי מרכזי, אך בדרך כלל עוצמתה מוגברת ואינה תואמת לסיטואציה. היא פוגמת באיכות החיים, גוררת סבל סובייקטיבי ומשפיעה על דרגת התפקוד. בהפרעת חרדה קיימת תחושת פחד גם במצבים בהם אין סכנה אמיתית או שהסכנה אינה בדרגה גבוהה כעוצמת הרגש. הפרעות אלו מופיעות באופן ספונטני או לאחר אירועים שונים, הן יותר נפוצות בנשים, וקיום רקע משפחתי של חרדה מעלה הסיכוי לסבול מהן.
להפרעת חרדה סימנים גופניים, התנהגותיים ופסיכולוגיים
הסימנים הגופניים של הפרעת חרדה כוללים עוררות יתר, כאבים בחזה, דפיקות לב, יובש בפה, תכיפות מתן שתן גבוהה, אי נוחות בטנית ועוד.
הסימנים הפסיכולוגים והחשיבתיים כוללים דאגה מוגברת, חשש, פחד, חוסר ביטחון, ראייה קטסטרופלית, העצמה של מחשבות שליליות (להפוך עכבר לפיל) והעצמת פחדים ממחלות גופניות.
הסימנים ההתנהגותיים כוללים התנהגות חששנית, נטייה להיבהל והימנעויות שונות. זהו ניסיון להגן על העצמי מפני מה שנתפס כמצבי סכנה. אנשים הסובלים מהפרעת חרדה יכולים להימנע מנסיעות מחשש לתאונה, להימנע מיציאה מהבית מחשש לבושה או סיכון, להימנע מיצירת קשרי חברה מחשש לאכזבה זוגית, או להימנע מדיבור על מחלות בשל החשש מהן. 
הסימנים הנ"ל יכולים להופיע במצבים שונים של בריאות ושל חולי, ואנו מתייחסים אליהם כהפרעה רפואית וכאבחנה רק כאשר עוצמתם גבוהה, משך הבעיה ארוך ממספר שבועות וכאשר הסימנים וההפרעה גורמים לסבל ופוגמים ברמת התפקוד הבסיסי
הפרעת חרדה כוללנית והפרעת אימה
קיימים מספר תמונות קליניות להפרעת חרדה, נפרט שתים מהן:
הפרעת אימה - Panic Disorder  
האפיון הבולט הינו התקפים קצרים של תחושת אימה-פאניקה אינטנסיבית, פחד להשתגע או לאבד שליטה, אשר מלווים בלחצים בחזה, דפיקות לב, גלי חום, סחרחורת, בחילה, תחושת פרפרים בבטן ולעיתים נימול או זרמים בידיים.
התחושה באותם 10-20 דקות של ההתקף נוראית למרות שאין סכנה בקיום התסמינים.
בדרך כלל אנשים במצב זה חוששים מאירוע לבבי והם יגיעו לבדיקה רפואית דחופה בה לא תימצא בעיה לבבית. עם הזמן מתפתח דפוס חשיבה של חשש ודאגה מהתקפים נוספים ושינוי הימנעותי בהתנהגות: חשש לצאת מהבית למקומות פתוחים או ציבוריים (אגורהפוביה) והסתגרות. אצל אחרים מופיע דפוס של פניות רבות לבדיקה עקב חשש ממחלות (במצבים אלו עדיף להציע שמדובר בביטוי גופני למתח או חרדה מאשר לומר "אין לך כלום"), עם הזמן יתכן דיכאון משני. בדרך כלל המהלך נמשך מספר חודשים ופוחת או נעלם. בעתיד יתכנו הישנויות חוזרות, בדרך כלל פחות עוצמתיות. טיפול יקצר את משך ועוצמת הבעיה.
הפרעת החרדה הכוללנית - Generalized Anxiety Disorder
בהפרעה זו הביטוי העיקרי הוא דאגנות. דאגה וחשש בדרגה גבוהה, מוגזמת ומתמשכת. בנוסף לדאגנות ישנם גם תחושת מתח גופני ונפשי גבוהה, סימפטומים גופניים של עייפות כאבי גב וכתפיים, מתח שרירים גבוה, תלונות על מערכת העיכול, קשיי שינה וקושי לנוח ולהירגע עקב תחושה שיש להיות "על המשמר" ודרוכים כל הזמן.
בצורה אופיינית אנשים אלו דואגים מאוד לבני משפחתם, הם דורשים לדעת למשל מה קורה עם כל אחד מבני המשפחה במשך כל שעה משעות היום. לעיתים המשפחה משתפת פעולה עם ההפרעה בזמינות טוטלית לעדכון ודיווח ש"הכול בסדר".
בדרך כלל האדם אינו שחושב שמדובר בבעיה ורואה עצמו כמגיב באופן ראלי לסכנות הסביבה. למעשה ההפרעה הופכת להיות אפיון אישיותי והפרט אינו רואה בו הפרעה "היא פשוט תמיד מודאגת, תמיד מוצאת סיבות לחשוש לכולנו". עקב כך רבים עם הפרעה זו אינם פונים לטיפול או שהם פונים בשל העיפות והחולשה. סיבה נוספת לאי פניה לטיפול הינה הספקטרום הרחב שבין דאגה נורמאלית לדאגה מוגזמת. עם השנים גם בני משפחה אחרים, ובעיקר ילדים שנחשפים לחשיבה הפסימית, הקטסטרופלית, לומדים לחשוב ולהתנהג באופן דומה. למשל בצמצום פעילויות עקב "סכנות" אפשריות. כשכל המשפחה חושבת כך יורד הסיכוי שייראו בכך בעיה הדורשת טיפול.
למרות זאת- רבים מהם סובלים. איכות חייהם פחותה, הם פונים רבות לרופאים עקב הסימנים הגופניים והם נושאים תחושת עול מתמשך.
 
טיפול בחרדות
לשני ביטוי החרדה שתוארו יש טיפול! הטיפול מחולק לשניים: טיפול שיחתי פסיכותרפי וטיפול תרופתי. 
טיפול שיחתי-פסיכותרפי
המטרה בטיפול השיחתי הוא ללמוד לחיות לפי החיים ולא לפי החשש מהסכנה, וכמובן להפסיק את הבעיה.
הטיפול השיחתי יוצא מהנחה שההבנה וההיכרות של הבעיה ומקורותיה – בין אם ההיסטוריים, הפסיכולוגיים, החשיבתיים או ההתנהגותיים יובילו לשיפור. הטיפול הפסיכותרפי יעסוק בקבלת ידע על הבעיה, לימוד דרכים להפגת מתח והפגת ביטויי החרדה הגופניים.
  • חלק מהטיפול יתמקד בחשיבה הקטסטרופלית החרדתית ויוצעו ויילמדו טכניקות לאיתור ומניעה של חשיבה כזו, כחלופה לראיית החיים הנוכחית.
  • חלק נוסף יתמקד בהתנהגויות ובהימנעויות המלוות הפרעת חרדה. למשל כשמטפלים באישה עם חרדה כוללנית נבקש ממנה לתרגל הפחתה בכמות הטלפונים הדואגים לבני המשפחה או שניתן לתרגל שיח על מחלות, בלי כניסה לבהלה.
  • בטיפולים שיחתיים אחרים המיקוד יהיה בהשפעת החרדה על חיי המטופל, על מקור החרדה - בעברו, באישיותו ובהשפעת החרדה על יחסיו עם הסביבה.
  • ברוב הטיפולים נפגוש את גבול יכולתנו לשלוט בחיינו ובסכנות אפשריות, ואת הצורך לקבל מצבי "שליטה חלקית"  במה שקורה עימי כחלק מהחיים.
  • בנוסף,חזרה לפעילות גופנית יכולה לעזור ושיטות להרפייה דוגמת נשימות איטיות ודמיון מודרך עוזרות מאוד. גם בטיפולים המשלימים יש מרכיב הרגעתי הרפייתי משמעותי.
טיפול תרופתי
הטיפול התרופתי כולל תרופות נוגדות חרדה ודיכאון לדוגמא פרוזאק, רסיטל, ויפקס אותן נוטלים באופן קבוע למשך חודשים עד שנים. קבוצה זו נקראת נוגדי דיכאון ובד"כ משתמשים בתכשירים אשר חוסמים סרוטונין סלקטיבית. השפעתם המטיבה מופיעה אצל רוב המטופלים אחר חודש טיפול רציף. אחרים יזדקקו לניסיון טיפולי בתכשיר אחר מהמשפחה. טיפול זה יש להמשיך גם לאחר השיפור למשך חצי שנה עד שנתיים, ולעתים יותר.
קבוצת תרופות אחרת הינה תכשירי ההרגעה נוגדי החרדה (בנזודיאזפינים). ביניהם נמצא את הואליום, הקלונקס, הלוריוון. תרופות אלו ישפיעו תוך שעה שעתיים על כל סוג של חרדה -בין אם טבעית, ובין אם פתולוגית, כחלק מהפרעת חרדה. עדיף להשתמש בם למשכי זמן של 2-6 שבועות בלבד או לסיטואציות ספציפיות בהן החרדה גוברת.
בעוד שברוב הפרעות החרדה קבוצת התרופות הראשונה מועדפת (קבוצת נוגדי הדיכאון) - בהפרעת חרדה כוללנית טיפול הבחירה התרופתי הינה דווקא התכשירים האחרונים ולמשך זמן ארוך, במקביל לטיפול פסיכותרפי וטכניקות הרפיה. הצלחת הטיפול גדולה יותר בשילוב טיפול פסיכותרפי ותרופתי.
 *חשוב לדעת שעבור חלק מהאנשים יהיה צורך בטיפול קבוע בתרופות לחרדה שבעזרתן ניתן לחיות ולתפקד היטב ללא בעיה. דומה הדבר לטיפול קבוע בלחץ דם או בכולסטרול גבוה. גישה ביקורתית או מאשימה כלפי המטופל על כך שהוא משתמש בתרופות לטווח ארוך אינה במקומה. יש לראות בכך טיפול רגיל בבעיה רפואית שאינו דורש התייחסות סטיגמטית אחרת. אין הדבר שולל דיון תקופתי עם הרופא המטפל לגבי התועלת או ההפסד שבהמשך הטיפול.
 
לסיכומו של דבר 
תוארו כאן שתי הפרעות חרדה נפוצות שיכולות לגרום לסבל, פגיעה באיכות החיים ופגיעה בתפקוד. למרות זאת, אנשים רבים אינם פונים לטיפול. יש המאמינים שלא קיים טיפול למצבם, אחרים חוששים לפנות לפסיכולוג או לפסיכיאטר, מתביישים לפרט את הבעיה מול רופא המשפחה, או כלל אינם חשים שזו אינה בעיה, ושלמעשה מדובר בחשיבה הגיונית ומודעת לסכנות שאורבות סביבנו. תפקידנו כבני משפחה חברים וצוות רפואי לשקול עימם האם מדובר בחרדה מוגזמת ולהציע לבדוק בעזרת איש מקצוע האם מדובר בהפרעה והאם יש מקום לטפל בה.