לתיק הבריאות שלי

התמודדות בימי קורונה

שלח לחבר

X
   
CAPTCHA
Change the CAPTCHA codeSpeak the CAPTCHA code
 

יום הזיכרון, בלי יכולת לחבק

יום הזיכרון, בלי יכולת לחבק
כמו שכל אדם שאיבד יקר לו יכול לספר, ההתמודדות עם האובדן מתמשכת לאורך השנים. למעשה, היא אינה מסתיימת לעולם. אהובנו נמצאים איתנו, והכאב המפלח מגיח בנקודות שונות במרוצות השנים, במהלך החיים. 



 
התמודדת עם אבל לאורך השנים  
אם בתחילת ההתמודדות חוויית האובדן היא בלתי נסבלת, כזו שממלאת את כל מהותם, ברמה בה חשים שלא ניתן לשאת אותה ושההתמודדות היא קרובה לבלתי אפשרית, עם השנים המשפחות השכולות מגלות שלאט לאט מתפנה אצלם מרווח בעולם הנפשי. עם הזמן הם מצליחים להכיל נושאים שונים, עיסוקים שונים שאינם קשורים באופן ישיר לאובדן, הם מוצאים שיש להם מרווחי זמן בהם הם פנויים לאספקטים שונים של החיים. עם זאת, גם במצבים בהן ההתמודדות היא תקינה, המשפחות מגלות שהחיים לעולם לא חוזרים לכשהיו. האובדן הופך לחלק בלתי נפרד מהחיים, ולא מסתיים לעולם. הורים שכולים עומדים בפני דילמות יומיומיות סביב העמידה מול החברה, התמודדות עם הסטיגמות בנושא אבל הנחשב ל"נורמלי". הם נאלצים להחליט איך להגיב, כיצד לפעול, תוך שהם צריכים להתמודד עם רגשות האנשים שעומדים מולם ובו בזמן להרגיש בנוח עם עצמם. 
יום הזיכרון בעבור המשפחות השכולות 
יום הזיכרון הוא יום מורכב בעבור המשפחות השכולות. מצד אחד, יום זה מכניס אותם לשיתוף הלאומי. הם זוכים לתמיכה ולשיתוף,  ושומעים את ההערכה והכבוד שניתנים ליקיריהם. החיבוק הוא גדול ומקיף. עם זאת, החוויה היא עדיין של האבל הפרטי של המשפחה. האובדן הוא שלהם, הפגיעה היא בהם ובבני משפחתם. כל הרגשות הללו נעים על מטוטלת, מי המשפחות שזקוקה יותר לטקסיות ולחיבוק הלאומי, ומי מהן המעדיפות להתמקד באבל האישי שלהן, ללא "רעש הרקע" של האלמנטים הציבוריים. 
יום זיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה, בצל הקורונה 
השנה נוצר לנו מצב ייחודי, חדש ולא מוכר. אין כללים מקדימים, אין הוראות הפעלה. אנחנו נדרשים לבידוד חברתי, המנוגד לכל נטייה טבעית שלנו של תמיכה וחיבוק. השנה החוויה הציבורית מצומצמ,. ההתכנסות החברתית, הליווי של משפחה וחברים בבית העלמין, המפגש השנתי עם משפחתם של דרי הקבר הסמוך החולקים איתנו את העצב, לא יכולים להתקיים השנה. המשפחות נאלצות להתמודד לבדן השנה, כשתחושת האובדן רק מועצמת לאור המשבר העולמי, הניתוק, הבדידות וחוסר היכולת לצאת ולחפש תעסוקה והסחות דעת. 
ובכל זאת, יום הזיכרון מתקרב. וההתמודדות נמצאת מולנו. 
פתרונות הטכנולוגיים נותנים מענה חלקי. מפגשי הזום עונים על צורך של חלק מהמשפחות, עם מפגש משותף מול פרצופים מוכרים ואהובים, של אנשים שהכירו את הבנים שנפלו. מקום בו אפשר לשתף ולחוות את הביחד. זהו כמובן אינו פתרון גורף ועבור רבים הטכנולוגיה אינה מונגשת והניכור וריחוק רק יוקצנו. 
בתי העלמין יפתחו בימים לקראת יום הזיכרון לטקסים פרטיים. משפחות יוכלו להתייחד עם זכר ילדיהם בבתי העלמין. הם יפגשו יחדיו, בקבוצות קטנות ותוך הקפדה על הנחיות משרד הבריאות, ושם ישוחחו, יזכרו ויתפללו. 
טקסים רשמיים יצולמו ויועברו בתקשורת. הידיעה שיהיו חיילים שיעמדו ליד הקברים של היקירים, שלמרות הכל –הם לא יהיו לבד, מנחמת רבים. 
שיחות טלפון נותנות גם הן מענה. בין אם שיחה שאותו אדם שכול יוזם, ומצידו השני אוזן קשבת, ובין אם שיחות שאנשים יוזמים כלפי משפחות שכולות. שיחת הטלפון היא הכרה באובדן שלהם, ברגשות שלהם ובצרכים שלהם, ועבור רבים היא שוות ערך לחיבוק. 
מקורות סיוע ותמיכה רגשיים 
  • במיוחד כיום, ישנם מקורות סיוע רבים, הנותנים מענה רגשי ופיזי למשפחות השכולות. ניתן לפנות לצוות העובדים הסוציאליים, הפסיכיאטרים או הפסיכולוגים של לאומית לקבלת ייעוץ וסיוע. השירות ניתן הוא באמצעות שיחות טלפון או תורים בווידאו, וניתן לזמן תור דרך המרכזים הרפואיים, מוקד שירות לקוחות, אתר לאומית או האפליקציה. 
  • הקו החם של לאומית פעיל עבורכם לכל תמיכה, סיוע וייעוץ שאתם צריכים בתחום בריאות הנפש, בטלפון 1700-507507, או 507* מכל טלפון נייד. יש ללחוץ על הספרה "9" בנתב. 
  • בנוסף, קיימים מוקדי סיוע נפשי העמודים לרשותכם ובינם ערן (טלפון 1201), נטל (בטלפון 1-800-363-363) ומשרד הביטחון – אגף משפחות והנצחה (בטלפון 03-7776700)